נושכת שפה

ובין
השורות
נושכת שפה
ולפעמים מדממת כואבת.
עברית, שפה יפה.

כמה קשה זה יכול להיות

איך זה
שכולם נהרגים
והם רק בקשו
לחיות.
כמה קשה זה יכול להיות.

הבאר שלי

כל שנה
והקיבולת שלה.
שנה זו חרגה
מכל מידת יכולתי להכיל.
הבאר שלי
איבדה תחתית.

עזה כמוות

היום 

אני כאן.
משם, חלקם לא יחזרו.
כל יום דם הלב נחמץ ומאבד צבע.
מישהו, פעם אמר לי
כשגשום
הדרום חם.
התכוון לגהינום.
עזה כמוות ואין אהבה.

מוקדי משיכה

לקרב 

את כל מוקדי המשיכה
ולתת בהם
עין בוחנת.

ההרגשה בלתי נמנעת
ועם זאת צפויה.

יכול להיות
שמבעוד מועד
ההרגשה היא שתמשוך
את מוקדי המשיכה
ומכך, המוקדים יהיו גלויים לעין.

מקיא את העוולות

הים
גבה גלים
והגשם מוסיף ממטריו
החוף מתקצר על יושביו
והעולם ממלא פיו מים אינו מקיא את העוולות.
אין צורך במבול
העולם כורת את ענף החיים.

לעולם את לא לבד

 לעולם את לא לבד,

את בונה את חייך

ולרגעים נדמה שכל העולם כולו מנגד.

תחשבי שאת יכולה לגעת בכל אחד,

במי יותר ובמי פחות. עד קצה העולם.

ואנו יודעים שאין קצה. הרי תמיד מעגלים פינות.

ערמונים

 יצאתי לקטוף ערמונים, אמרו לי שהם טעימים.

רעב

 אמרתי לו אל תלך לרעות בשדות זרים, חזר הביתה רעב.

געגוע

 הגעגוע

זקוק לנגיעה
כדי להעלות גרא
פותח תאים רדומים שהונחו כלאחר יד
לאחד זה: טיול תמונה, מנה טעימה, יצירה מוסיקאלית, לאחר נשיקת אהבה.
צריך קצת לטלטל לנער תאים אפורים, לא, לא צריך להעלות באוב מתים,

רק לזכור רגעים מיוחדים בחיים.

מקום מסויים

כאשר אמות 

אל תקברו אותי במקום מסויים
לא בקומות 
גם לא במעמקי האדמה
את האפר מוללו ברוח ופזרו באויר

כך אשאר בעולמכם.

הרבה כלום

יֵשׁ הַרְבֵּה כְּלוּם בַּחֹשֶׁךְ אַךְ אִם נַדְלִיק אוֹר נגָּלֶה אֶת הָאֱמֶת.

יֵשׁ הַרְבֵּה כְּלוּם
בַּחֹשֶׁךְ
אַךְ
אִם נַדְלִיק אוֹר
נגָּלֶה אֶת הָאֱמֶת.

הקורא

 

אמר לי
הקורא
תמיד יהיו זריחות.
החיוך
קורא להן.

עשה

סוף סוף עשה ואי-אפשר לומר שלא ניסה רתם את העגלה לפני הסוסים. כך הוא הקדים את זמנו.

הלב יודע

 הלב יודע את הנקישות את הפעימות כאשר אהבה נכנסת.

זמן

אני הולך עם הזמן.

רק שהזמן
ימשיך
אחרי שאני אלך.

הים

לפעמים
אני רואה 

את הים דורך ברגל יחפה 

על חוף
ומיד חוזר
לעצמו.
איני בטוח
שהוא, הים, זוכר 

את כל יציאותיו מעצמו.

חיים נחמן בייליק

 מאחורי השער - חיים נחמן ביאליק

בַּת-יוֹנִים הוֹמִיָּה,

בַּת-יוֹנִים בְּהִירָה,

נָחַתְנִי בַיָּם

עַל כַּנְפֵי הַסִּירָה

וַתּוֹלִיכֵנִי

לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה.

הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,

הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,

אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי

אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,

וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר,

וְהַדֶּלֶת נְעוּלָה?

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה –

וְיוֹנָה עִם נָעַר

עֲדַיִן מִתְדַּפְּקִים

עַל דֶּלֶת הַשָּׁעַר.

אבודה באובדנך

באתי אלייך 

אך את
אינך.
לא נמצאת בתוכך.
אבודה
באובדנך.

עת אביב

אני
מתאמן בזריקת מילים.
מעט מאוד קולעות.
כל השאר נושרות כמו עלים בסתיו.
נקברות נשארות כמו דשן לפריחה חדשה
עת אביב.

יונתן גפן

יונתן גפן מילים יוסי ארדיטי 

קשה לסכם את הבלתי נתפס. 

קשה להיפרד, 

צריך לשמור מקום חם בלב 

ואז זה יהיה 

נצח.

טולסטוי

 

שנת 1896. הרוזן בן ה-68, בעל האחוזה העשירה ביותר, מחבר הספרים הנמכרים בכל העולם במהדורות ענק,
בין היתר - "מלחמה ושלום ", "אנה קרנינה" וכו'...
שסירב שוב ושוב לקבל פרס נובל - לב ניקולייביץ' טולסטוי, צועד ממוסקבה ליאסניה פוליאנה.
המרחק, אגב, הוא 184 קילומטרים.

שיבטה טויו

 שיבטה טויו

הַדְּמָעוֹת הַזּוֹלְגוֹת לְאִטָּן מִפֶּתַח הַבֶּרֶז
אֵינָן עוֹצְרוֹת
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה קָשֶׁה לָךְ
אוֹ כַּמָּה עָצוּב
אֵין טַעַם לִשְׁקֹעַ בַּזֶּה
פִּתְחִי אֶת הַבֶּרֶז עַד הַסּוֹף
הָנִיחִי לַדְּמָעוֹת לִגְאוֹת
וְאָז בּוֹאִי, נִשְׁתֶּה יַחַד קָפֶה טָרִי.

מיפנית: איתן בולוקן

בחירה ותוצאה

כשהבחירה
היא שלך
יש לך את הכוחות
לשאת בתוצאה.

יוסי

איני בטוח עבור מי אני כותב, הרי ראשית אני מאמין לעצמי
אני חייב להוכיח שאני טוב כדי להביא את דבריי אליכם
הרי העולם במה ואנו השחקנים ותמיד בדיאלוג, כן לפעמים במונולוג.
אז אם אני מביא משהו, אני מקווה שיתאים לחככם,
ובאיזשהו מקום אני אוהב ונהנה לדעת
שאתם שותפים לעניין.

ג'ובראן חליל ג'ובראן

 היום יומולדתו של הסופר, משורר ואמן ג'ובראן חליל ג'ובראן

...יש הנותנים בשמחה, והשמחה שכרם,

ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת חלקם,

יש הנותנים בלא צער ובלא שמחה -

ובעיניהם שופע חיוכו על פני העולם.

טוב לתת למבקש

אך מוטב לתת בלא בקשה, מתוך הבנה.