נושא התערוכה "שבילים א"

מילים: יוסי ארדיטי

שבילים שידענו, והלכנו בהם.

שבילים שלא ידענו, ואולי גם לא נדע.

שבילים שידענו, ולא נלך בהם.

שבילים שהיו ואינם.

שבילים מאתגרים, מסוכנים, יפים ומהנים.

שבילים הם חלומות, הם רעיונות .

שבילים הם יצירה, במודע ובתת מודע.

שבילים בשביל ולמען, וסתם שבילים.

בשבילים שלי:
אני לוקח אנשים ומקומות,
זמנים וחלומות.

ואוסף סתם זיכרונות יפים.

"שבילים ב"

מילים: יוסי ארדיטי

שבילים שנלך    - שבילים שנחלוק.
שבילים שנטווה  - שבילים שנשזור.
שבילים שנשכח  - שבילים שנחזור.

שבילים הם דרכים לא סלולות,
ולא נדע לאן הם מובילים, עד שנדרוך בהם.

יש שבילים קצרים, ויש שבילי חלב.
הכל עיניין של טעם, וצריך עוד מבט.
מבט של פרספקטיבה ועומק, של זרם וסגנון.
מבט שיוצא מהנשמה, ונכנס אל הלב.
מבט שישאיר אותך נפעם ואוהב.

זמן רב עבר עד שזכינו לקבל תערוכה קשה ונוקבת, והיופי בעיניי המתבונן!

‏25/11/2010

היום ביקרתי במוזיאון ת"א בתערוכה של רב אומן משה גרשוני.

תערוכה שעושה לך שטיפה ומילוי, הופכת את הבפנים החוצה, בוחנת לבבות נוגעת במוסר הכליות.
צולבת מענה ומתענה, שופכת זפת ומקיזה דם, כועסת בוכה מאשימה עולה ומעלה , ואין נס ולא נס.
מוציאה את האלוהים מהאין ליש, ואיני בטוח שהיא כופרת בעיקר, שונא אוהב , אין זה כלל ועיקר,
הבד סופג והצבע זועק, התנ"ך נשפך, והצלחות כתובות על פיהן והכול יכול עולה מהן.

אתה יכול לשנוא , לאהוב, לכשכש בזנב, אך לא תוכל להישאר אדיש.

אתה נכנס בדחילו וריחמו לקודש הקודשים, בחיל ורעד ומגלה את ארון הברית של האומנות ,
אתה מגלה שיח של מי עם מה, ושואל את עצמך האם להשיל את הנעליים, כי כל מחשבה זועקת בלב האני שבי, ומעוררת ומעירה שדים רדומים.
הולך ושונא, הולך ואוהב, ויודע כי החבילה עוד תגדל .
יצאתי מצומרר, נרגש, שונא ואוהב בו בזמן, וחושיי מעורפלים ממה שהסנפתי בעיניי, ורק דבר אחד יצא, הוא גדול.

                                                                                                        יוסי ארדיטי

זמירות חיי

מילים יוסי ארדיטי


זְמִירוֹת חַיַּי,
אֲרוּזוֹת וּצְבוּעוֹת
בְּכִתְמֵי צְעָדַי.
יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי לָעוּף וְלִנְסֹק,
מְלֵאִים הֵם בְּפַעֲמֵי חֲלוֹמוֹתַי,
יוֹצְקִים וְנוֹצָקִים בְּתַבְנִית נוֹף מוֹלַדְתִּי.

בני הצעיר - יוגב

באדום לוהט! בוערת בצבעים.

לגעת במצפון, לגעת בצפון כל זה באצבע הגליל.

זוהר ארגוב - כבר עברו השנים - רביבו.נט

זוהר ארגוב

בני האמצעי - אבירן

הפסלת-מינה ממטולה

http://my.weekend.co.il/%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%94_%d7%98%d7%91%d7%a2/

אצל מינה במטולה- לא רק פסלים גדלים שם, כל מה שיפה, צומח!.

מירית ביתי הבכורה והיפה

נכדה של יהודה מירון

תקופת הצנע

אויר ואוירה- בתים פתוחים לרווחה

מילים: יוסי ארדיטי

תקופת הצנע,
שהייתה רקומה בחלומות,

ופתוחה לרוחות השמיים.

נכתמה באלימות ואדישות, צרכי החיים.

נולדתי בתקופת הצנע ,
כשהכלכלה הייתה צנועה
והבתים היו פתוחים לרווחה
והשמיים היו תכולים , ובאוויר הייתה אווירה .

היום הכלכלה משגשגת או מדשדשת,
והשמיים תכולים אך עכורים,
ובאוויר אין אווירה
והאלימות לשמה, פורחת.

אנו סגורים בדלת אמות.
ולוחצים על מקש האנטר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91

לואיס ארמסטרונג - איזה עולם ניפלא

אידית פיאף - לא מתחרטת על שום דבר.

עלומי חיי

 מילים: יוסי ארדיטי

עלומי חיי, הממוסמרים במסמרות החיים.

צרובים ומודפסים כתפילת שחרית

עבור ערוב היום

כתפילה ליוצר בראשית,



יהורם גאון - ביקור בבית הלוחם ת"א,

http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=465&wrkid=5075

רעב בהודו



כי האדם עץ השדה.

עץ השדה
שלום חנוך
מילים: נתן זך
לחן: שלום חנוך


כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא צמא למים
כמו האדם הוא נשאר צמא
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה.

Lee Marvin - Wandering Star

שיר של חיים גורי

מִלְחֶמֶת-אֶזְרָחִים

אֲנִי מִלְחֶמֶת-אֶזְרָחִים
וּמַחֲצִיתִי יוֹרָה אֶת אַחֲרוֹנֶיהָ
אֶל קִירוֹת הַמְנֻצָּחִים.
בֵּית-דִּין שָׂדֶה,
הָעוֹבֵד בְּמִשְׁמָרוֹת,
...וְשָׁם אוֹרוֹת לֹא-דוֹעֲכִים.
וְשָׁם הַצּוֹדְקִים יוֹרִים בְּיֶתֶר הַצּוֹדְקִים.
וְאַחַר-כָּךְ בָּא שֶׁקֶט
מְצֹרָף מֵעֲיֵפוּת וַחֲשֵׁכוֹת שֶׁל תַּרְמִילִים רֵיקִים.
אֲנִי לַיְלָה בְּעִיר פְּרָזוֹת
לְכָל דִּכְפִין.ראה/י עוד

נילי דוידוב

סמואל בקט

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A7%D7%98

סבתא דדה

http://www.dadah.co.il/

לעוף ובכלל

לעוף ובכלל
מילים יוסי ארדיטי

לעוף כמו ציפור קטנה, אל החופש.
לעוף כמו דרור, אל החיים.
לנגוס במתיקות, ולשלם את המחיר.

לשלוח יד אל החיים, ולגעת בנצח.
לשלוח יד אל ההוויה, ולגעת בקשת הקסמים.

שחור זה לא בהכרח רע, ולבן הוא בכלל הכל.
החיים הם מריחה פה, ומריחה שם.
אך בסך הכל , הם מחזוריות ששווה הכל.

קחו דרור וכלאו בכלוב, ביטלתם את הנצח.
קחו נצח ועשו לו דרור, קיבלתם חיים.

אז קחו צבע , שלפו מכחול ,
עשו דרור לנצח, וצבעו בו את הכל.

Strangers in The Night - Frank Sinatra

Esther Ofarim - Shecharchoret - אסתר עופרים

Macarena - Los del Rio

שרה דורון ז"ל

שרה דורון - הלכה ואיננה
מילים: יוסי ארדיטי

הלכה ואיננה עוד!
שרה דורון.
ניפגש אחרי החגים, היא אמרה.
אמרה ולא יספה עוד, קולה נדם.
אישה לאהרון.
...דורון!
דורון לאישה, דורון לאיש.
ואת זה לא ניתן להכחיש.
אישה של עשייה וחזון.
אישה של פרגון ואין מדון.
הסטוריה בחייה , ריקנות בלכתה.
חלל שנוצר, כי אין בלתה .
ניפגש אחרי החגים, היא אמרה.
וכבר לא.
זכרה לא ימוש מליבנו.
ועדותה-עד נזכור.

יום חדש!

נוגה ועצוב
מילים: יוסי ארדיטי

נוגה ועצוב לו ליום,
שאצבעות הזריחה,
לא נוגעות לו בחלום.

עצומה היא הזריחה,
שיש לה יום להאיר.

עוברי אורח,
קמים עם זריחה.

לפעמים שוקעים, באין שקיעה,
והולכים לישון עם כוכבים.

כוכבים תמיד נוצצים.

                           יוסי ארדיטי

http://www.facebook.com/album.php?aid=22063&id=100001328252637