מילים יוסי ארדיטי
שַׂמְתִּי
פָּנָסִים עַל גְּדֵרוֹת
כְּדֵי לְהָאִיר עֲוָלוֹת.
אַךְ הָעוֹלָם
עִוֵּר
לָאוֹר!
רציתי להחזיר
מאור לאור,
אך הוא היה שופע!
להיות במקום הנכון
כאשר זה מגיע,
זו לא בחירה.
אני יודע
כמה זה מתיש
כאשר היום מתארך לו
מעבר למותר.
זה היה בית גדול
אשר קצהו לא ראה קצה.
ואני הייתי בתווך
חולם על אוכמניות
הגלים
מעסיקים את החוף,
ואיש מהם
אינו חוזר ריקם.
כאשר ציפור
עומדת על גדר תיל,
האם היא יודעת שלהסיג גבול
זה לא חוקי, וגם מסוכן.
מעניין מה היא חושבת, הרי יש בה מעוף.
להיות שמיים
זה גדול מידי בשבילי,
אך כחלום,
הכל אפשרי.
לפעמים
זה כל-כך מתבקש,
עד שאינני יכול להימנע.
ביום בו תחליטי כי
הצללים יהיו,
בו יבוא ביום,
צליל וצילצל ידוגו אותי.
תמיד
קורים דברים,
כי הם נועדו לכך.
אני שותל יצירות,
שאינן יודעות דבר
על צמיחה.
הלכתי במשעולים שאין בהם דרך בטוחה יפים הם.
אני בוחר, להיות אני, גם אם זה קצת מיותר.
אני אגור בתוך עצמי כל חיי.
אנו דיירים של קבע, עד חלוף הזמן
אני לא משחק עם הזמן, זה כמו אוכל, אתה יכול להישאר רעב!
לאסוף אותך,
פיסות של בדולח נוצצת,
השכיני אור נגוהות בחיי,
גרשי ערפילים טרום שחר,
ויזרח הבוקר אם בא.
אנו דיירים של קבע, עד חלוף הזמן.
אני אגור בתוך עצמי כל חיי.
קשה לי להניח אנחות לכן אינני מניח דבר!
הלכתי במשעולים שאין בהם דרך בטוחה יפים הם.
