כאשר אשב על ספסל בקצה העולם, אסתכל מטה והכל יראה לי אותו דבר. כמו ממטוס, אפשר שאטוס נגד כיוון הזמן כדי לראות את תחילתם של דברים ואולי עם כיוון השעון להקדים את העשוי להתרחש מסך של עננים יחצוץ בין הנראה לאפשרי כך שהכל תלוי כמו כדור בקשר דמיוני בחלל עמוק.
מילים יוסי ארדיטי הייתה קרוב אליו כמו טיפה לטיפה באותו אגם. אך משהו חצץ ביניהם, מליוני טיפות של דמעות. זה לא הקרבה שיוצרת את המומנטום גם לא האגם והנוף אלא פני המים שלא משקפים את עומקה של אהבתו וכך הקרבה מתרחקת.
אמרו עליו, קשוח. אני ידעתי שלא הייתה לו ברירה וזה כה טבעי להביא את הרחוב אליו הביתה, על כן הדלת הייתה פתוחה תמיד. הוא לא התבלבל לעולם, הכתובת הייתה על הקיר הוא היה איש של גרפיטי.
הצבתי את הפעמון בנקודה הכי גבוה בחיי שם יושב המוסר, מעין כוכב הצפון המאיר מרחקים. אך בזמן של רעב שברתי כמה קרני אור פזלתי, נגעתי בחושך, נפשי חצויה יש בי קרע.