שמים בכף ידי

בהיותי ילד

אהבתי להסתכל בהשתקפות
הנובעת מתוך שלוליות.
הרגשתי
כאילו
עולם זה
הוא רק שלי.
אורות נוצצים שמים בכף ידי.

ביד רכה 1

ואז
כאשר הזמן מגיע
אנו צולבים אותו ביד רכה.
הזמן חמקמק
אך סדיר בנשמתו
מכיל
את כל הרגעים.
משאיר פרורים 

כבר מליוני 

שנים.

צבע

הדיוק בצבע 

מאד חשוב בציור.
ולא שיש דבר כזה צבע מדוייק,
אבל כן 

יש יחס מדוייק.
וכשהוא נוצר 

הדימוי נוצר מעצמו.

פתאום אנחנו רואים שזה "מואר".

לאה גולדברג

 

הָיָה זֶה שֶׁקֶט אַחֲרוֹן שֶׁל קַיִץ –

צֵל קַל כְּקֶמֶט עַל מִצְחוֹ שֶׁל יוֹם.

וּשְׁנֵינוּ מוּל הַיָּם כִּנְטוֹת הַיּוֹם

יָדַעְנוּ כְּבָר, שֶׁאֵין תְּמוּרָה לַקַּיִץ.

קוֹל עוֹף תוֹעֶה נִנְעַץ בַּדּוּמִיָּה,

וּכְלִימוֹן בָּשֵׁל הִצְהִיב הָאֹפֶק.

מַה מִּתְרַגֵּשׁ וּבָא מִקַּו הָאֹפֶק?

יָדַענוּ – אֵין תְּמוּרָה לַדּוּמִיָּה.

אַךְ שְׁעַת-הַגְּבוּל הַזֹּאת נִפְלְאֵתָה

מִכָּל שָׁעָה שֶׁל זִיו שֶׁלֹּא תַּחְזֹר עוֹד,

אֲשֶׁר עַד כֹּה נָשָׂאנוּ בִּשְׁתִיקָה.

יָדֵינוּ כְּבָר שְׁלוּחָה אֶל צְלִילוּתָהּ

וְהִיא צוֹפֶנֶת כְּתֵבַת פַּנְדּוֹרָה

רוּחוֹת יָגוֹן וְסַעַר הַתְּשׁוּקָה.

[לאה גולדברג - 1935]

כור היתוך

מילים
שאני מחבר ברוק או בסיילוטיפ
גם אם אני יושב עליהן
אינן מחזיקות
זמן רב.
כור היתוך עושה את העבודה נהדר.