כאבך

ראיתי אותך הולכת שפופה 
וגם אז זה היה בחן.
רציתי לחבר את חוט השדרה שלי אלייך 
ואת כאבך להעביר אליי. 
את חלפת 
ואני 
נשארתי בכאבך כאבי.

חריצי אור

יש חריצי אור
על משטח המים שהלילה
צבע בשחור.
יש מליוני מחשבות
על כל חריץ
שמעמיק את האין-אונים
על כל אכזבה נוצצת.

מיושן

 כנראה

שאני מיושן 

רואה את היפה ולא את המיוחד. 

יש לי עוד מה ללמוד. 

כל שלמדתי הוא לא לראות.

אני יודע שיש אפיקים נסתרים 

והמיוחד 

הוא היפה שבהם.

כבר לא זרה

כבר לא זרה

השמלה 

דקת גזרה. 
אותה 

אני רואה מאחור 
שואל את עצמי למי היא מחכה. 
מתברר, שהמעבורת האחרונה 
עזבה את הנמל.
עכשיו הים מפריד בינינו.

כשמן בעצמותיה

והאדמה אינה שואלת מי הבאים לפתחה כשמן בעצמותיה.

המעט

המעט
שבכל
הוא הכל שצריך.
כגודלו של אטום השומר על תכונותיו
כך סגולותיי הדלים.

כל נקודה

את הצבעים
אני
מפזרת.
אתה, תאסוף כל נקודה
לכדי תמונה.
איני
אוהבת
את הקודרים.

נקודת האור

עלי כותרת.

להיות משהו 

שלא הולך לאיבוד 

בימים גשומים. 

הברק שזוהר בכל טיפה.

נקודת האור 

שמשקפת 

זמן 

ומקום.

הריאה שהמריאה

פעם
יצאתי לשאול בלונים
שיצאו לחופש
פשוט החוט הקושר ניתק מהיד האוחזת.
האוויר יצא מהריאה שהמריאה
ועכשיו איבדה גובה.
ואין שואל.

קרני שמש

לו יכולתי ולו במעט

לגרום שיקרה

ורצונך יואר

הייתי

שולח לך 

חופן קרני שמש.

כל שאגרתי

מילים יוסי ארדיטי

כָּל שֶׁאָגַרְתִּי 

בְּמֶשֶׁךְ 

הַשָּׁנִים

לוּ הָיָה לִי כּוֹחַ הָיִיתִי מוֹרִיד לַפַּח.

מַתְחִיל בַּזִּכְרוֹנוֹת הַכּוֹאֲבִים.

אֶת הַטּוֹבִים הָיִיתִי מֵנִיחַ עַל הַמִּדְרָכָה לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים.

וְהֵם לֹא נוֹגְעִים.

כחול

 מילים יוסי ארדיטי

הכחול 

והכחול
אין בו יוהרה 
להיות ורוד.
הוא נמצא בכל מקום, שאינו שחור.
נוגע בעמוקים, מתפוגג ברדודים, נמצא על הרצף.
הוא שמים הוא הים
הוא כל צבאם. 
וכשהשמש שוקעת, הוא נדם.

טוהר

מילים יוסי ארדיטי

אותה
הראייה
שרואה את המעט
יודעת, שיש בו הרבה.
יודעת להצביע על המושלם
והמושלם
אינו סך איבריו
אלא הטוהר של מה שיש.