נושכת שפה

ובין
השורות
נושכת שפה
ולפעמים מדממת כואבת.
עברית, שפה יפה.

כמה קשה זה יכול להיות

איך זה
שכולם נהרגים
והם רק בקשו
לחיות.
כמה קשה זה יכול להיות.

הבאר שלי

כל שנה
והקיבולת שלה.
שנה זו חרגה
מכל מידת יכולתי להכיל.
הבאר שלי
איבדה תחתית.

עזה כמוות

היום 

אני כאן.
משם, חלקם לא יחזרו.
כל יום דם הלב נחמץ ומאבד צבע.
מישהו, פעם אמר לי
כשגשום
הדרום חם.
התכוון לגהינום.
עזה כמוות ואין אהבה.

מוקדי משיכה

לקרב 

את כל מוקדי המשיכה
ולתת בהם
עין בוחנת.

ההרגשה בלתי נמנעת
ועם זאת צפויה.

יכול להיות
שמבעוד מועד
ההרגשה היא שתמשוך
את מוקדי המשיכה
ומכך, המוקדים יהיו גלויים לעין.

מקיא את העוולות

הים
גבה גלים
והגשם מוסיף ממטריו
החוף מתקצר על יושביו
והעולם ממלא פיו מים אינו מקיא את העוולות.
אין צורך במבול
העולם כורת את ענף החיים.

לעולם את לא לבד

 לעולם את לא לבד,

את בונה את חייך

ולרגעים נדמה שכל העולם כולו מנגד.

תחשבי שאת יכולה לגעת בכל אחד,

במי יותר ובמי פחות. עד קצה העולם.

ואנו יודעים שאין קצה. הרי תמיד מעגלים פינות.

ערמונים

 יצאתי לקטוף ערמונים, אמרו לי שהם טעימים.

רעב

 אמרתי לו אל תלך לרעות בשדות זרים, חזר הביתה רעב.

געגוע

 הגעגוע

זקוק לנגיעה
כדי להעלות גרא
פותח תאים רדומים שהונחו כלאחר יד
לאחד זה: טיול תמונה, מנה טעימה, יצירה מוסיקאלית, לאחר נשיקת אהבה.
צריך קצת לטלטל לנער תאים אפורים, לא, לא צריך להעלות באוב מתים,

רק לזכור רגעים מיוחדים בחיים.

מקום מסויים

כאשר אמות 

אל תקברו אותי במקום מסויים
לא בקומות 
גם לא במעמקי האדמה
את האפר מוללו ברוח ופזרו באויר

כך אשאר בעולמכם.

הרבה כלום

יֵשׁ הַרְבֵּה כְּלוּם בַּחֹשֶׁךְ אַךְ אִם נַדְלִיק אוֹר נגָּלֶה אֶת הָאֱמֶת.

יֵשׁ הַרְבֵּה כְּלוּם
בַּחֹשֶׁךְ
אַךְ
אִם נַדְלִיק אוֹר
נגָּלֶה אֶת הָאֱמֶת.