יום שישי, 29 באפריל 2011

ימים שצומחים

מילים:  יוסי ארדיטי

ימים שצומחים,
מגיעים מתוך החושך,
ואין להם בעיה של זהות,

ככלות היום,
......לילות שיורדים,
מצפים להארה!

ואנו עם היד,
על דופק התקווה,
חולמים את העתיד!

יום חמישי, 28 באפריל 2011

יום שישי, 22 באפריל 2011

אהבת הלב

מילים: יוסי ארדיטי

הייתי מעניק לך את ליבי,
אלא שהוא תפוס,
אעניק לך את אהבתי,
כי יש בי הרבה!

יום רביעי, 20 באפריל 2011

חוויות

מילים : יוסי ארדיטי

חֲוָיוֹת 
הֵן רְגָעִים בַּזְּמַן 
אִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק בָּהֶן,
אַךְ הֵן בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת.

לא סוכן, אבל חשאי!

מילים: יוסי ארדיטי

החשאי,
הוא מקום שאינו,
ורק לבאיי הסוד,
הוא צובט ובועט.
ואני חולף כמו רוח,
לא נעצר.

יום שבת, 9 באפריל 2011

רצח לתרבות.

יוסי ארדיטי

זה כל כך מר, זה ג'וליאנו,
לא במות קדושים רצה,
אלא גשר של אנשים,
אל העתיד.
אנשים שרוצים מחר אחר,
אין כאן עיניין של לנסות אותו,
כמו את אברהם ויצחק,
והמאכלת חותכת כל חלקה טובה. 
הזמן אכזר ולוקח, גם דברים טובים,
לא משנה מי ולמה,
הוא כבר לא כאן.
התאטרון של החיים.
איני יודע אם זאת דרמה,
מה שבטוח זו טרגדיה!
ומחר, זה יום חדש!

יום ראשון, 3 באפריל 2011

אדמה רחומה!

מילים - יוסי ארדיטי


לתקוע יתד,
היא פעולה ברוטאלית,
אך משמעותה אהבת המקום.
 אני נודד כציפור חורפת,
וברגליי כרטיס זיהוי,
אזרח העולם אני,
האם תראוני, או תרו בי,
כנפי הרוח ישאוני, בנדודיי,
והאדמה הרחומה תקבלני,

באין סוף!

סירה רעועה!

מילים - יוסי ארדיטי


יש לי סירה קטנה ורעועה,
אבל היא שלי.
במו ידיי...
יצירתי, היא.
שטה על כנפי הרוח והדימיון,
מותירה שובל-ים למחשבה,
ללא נמל,
ואף לא מזח,
רק מזגרת עוגנת אותה!

יום שבת, 2 באפריל 2011

לאור אקרא יום!

מילים - יוסי ארדיטי


לא אתן לאור,
שלא יחדור לחיי,
את החשכה, לא העצור על סף,
לאור אקרא יום, ולחושך לילה,
גם אראה כוכבים, נוצצים מתמיד!
וכל שהבורא נתן, אקבל,
ואף אם איני מבין, היום,
בטח אדע מחר!

הזמן ואני!

מילים - יוסי ארדיטי

 נולדתי להיות אני,
ואת עצמי,
הזמן עשה,
לא רק שהוא תיקתק ותיקתק,
החליף עונות מידי שנה,
אהובות יותר כמו האביב,
ונסבלות פחות כמו הסתיו,
הוא לימד אותי,
לקחת אותו,

את הזמן,
בזמן!
כי כל דקה מבוזבזת,
עושה אותי עני, בזמן!

אביב היום!

מילים - יוסי ארדיטי

אהבתי!
בפרט את האביב,
לא בגלל שהוא בא אחרי החורף,
ומקדים את הקיץ.
ולא בגלל ההתערטלות מן העבר,
אלא בגלל ההתחדשות,
הריחות, והפריחה!
את הטל על כרי דשא עשב,
הציפורים המצייצות,
החרקים הצבעונים,
ולבלוב המקום בתנועת הזמן,
אלו החיים מון-שרי!