מילים : יוסי ארדיטי
הם עומדים זקופים כמצבות,
עטויי מדים,
שרים תפילה,
אל מול המצבות שלפניהם.
מצבות קרות ומנוכרות.
...כאילו אומרות אין זה מקומם של החיים,
ליבם הולם בקירבם, לא לזה פיללתי,
ובכל זאת, עוד, ועוד אחד, הלך אחי.
עד כמה הפתיל היה קצר, והשכול תופס.
הרעם מתגלגל וההד חוזר,
מידי שנה.
יש פתאום זמן של שתיקה, שתיקה רועמת,
והמחשבות רצות מחפשות נקודת יציאה,
והמצבה! אבן, ובליבה אדם.
עטויי מדים,
שרים תפילה,
אל מול המצבות שלפניהם.
מצבות קרות ומנוכרות.
...כאילו אומרות אין זה מקומם של החיים,
ליבם הולם בקירבם, לא לזה פיללתי,
ובכל זאת, עוד, ועוד אחד, הלך אחי.
עד כמה הפתיל היה קצר, והשכול תופס.
הרעם מתגלגל וההד חוזר,
מידי שנה.
יש פתאום זמן של שתיקה, שתיקה רועמת,
והמחשבות רצות מחפשות נקודת יציאה,
והמצבה! אבן, ובליבה אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה