יום שישי, 27 באפריל 2012
יום חמישי, 26 באפריל 2012
ילד שלי חייל!
מילים יוסי ארדיטי
ילד שלי חייל!
הַחַיִּים הֵם רִגּוּשִׁים.
בְּבוֹא הַיּוֹם אַתְּ תִּצְחֲקִי, וְתַעֲלִי זִכְרוֹנוֹת,
וְהוּא לֹא יַאֲמִין, שֶׁהָיָה יוֹם כָּזֶה!
ילד שלי חייל!
הַחַיִּים הֵם רִגּוּשִׁים.
בְּבוֹא הַיּוֹם אַתְּ תִּצְחֲקִי, וְתַעֲלִי זִכְרוֹנוֹת,
וְהוּא לֹא יַאֲמִין, שֶׁהָיָה יוֹם כָּזֶה!
יום שני, 23 באפריל 2012
רינו צרור
מאז ועד עכשיו, היא נמשכת.
היא לא עוצרת כשמכריזים על הפסקת אש. גם לא אחרי שקברתי את כל המתים שלי. אותם ואת עתידם ואת עברנו. היא עצמאית. והיא כל הזמן חיה, אורבת, דורשת את שלה. היא חושבת שאני שלה.
היא תופסת אותי ברגעים לא צפויים, ואז חונקת.
הזיכרון חונק.
וחוסר האונים מטריף את המוח, עד שאני דומע. מקלל ודומע ורואה את רמי ואת דובל'ה ואת יגאל מול העיניים ממש. אז אני רותח.
המלחמה הזו באמת קרעה לי את הצורה. נכנסתי אחד שלם, ויצאתי אחר. באנו אליה שניים, חברים טובים לאללה, אבל חזרתי לבד. אני איבדתי חמישים אחוז מן הכוח. ולולא האישה שהופיע פתאום, מתולתלת וסוערת ומבקשת להשלים את חסרונו של המת, מה לי ולכם.
יום רביעי, בין 8ל-10, גלי צה"ל. אל תשאירו אותי לבד שם
היא לא עוצרת כשמכריזים על הפסקת אש. גם לא אחרי שקברתי את כל המתים שלי. אותם ואת עתידם ואת עברנו. היא עצמאית. והיא כל הזמן חיה, אורבת, דורשת את שלה. היא חושבת שאני שלה.
היא תופסת אותי ברגעים לא צפויים, ואז חונקת.
הזיכרון חונק.
וחוסר האונים מטריף את המוח, עד שאני דומע. מקלל ודומע ורואה את רמי ואת דובל'ה ואת יגאל מול העיניים ממש. אז אני רותח.
המלחמה הזו באמת קרעה לי את הצורה. נכנסתי אחד שלם, ויצאתי אחר. באנו אליה שניים, חברים טובים לאללה, אבל חזרתי לבד. אני איבדתי חמישים אחוז מן הכוח. ולולא האישה שהופיע פתאום, מתולתלת וסוערת ומבקשת להשלים את חסרונו של המת, מה לי ולכם.
יום רביעי, בין 8ל-10, גלי צה"ל. אל תשאירו אותי לבד שם
יום ראשון, 22 באפריל 2012
אִם אֵין אֲנִי לִי... חַבְּקֵנִי
מילים יוסי ארדיטי
אִם אֵין אֲנִי לִי... חַבְּקֵנִי
רָצִיתִי לָרוּץ אֶל תּוֹךְ עַצְמִי, וְלוֹמַר קָחֵנִי בַּיָּדַיִם.
כֵּן יֵשׁ יָמִים, שֶׁאֲנִי לֹא מוֹצֵא אֶת עַצְמִי.
יוֹם אֶחָד כָּזֶה עָבַר, וְיֵשׁ לָנוּ, עוֹד יוֹם אֶחָד בַּדֶּרֶךְ.
יָמִים כָּאֵלֶּה שֶׁאָנוּ נוֹשְׂאִים, הֵם קָשִׁים מִנְּשֹׂא .
זֶהוּ נֶצַח שֶׁל דָּבָר,
שֶׁנָּפַל בְּאִבּוֹ,
וְהוּא נִשְׁאָר צָעִיר בְּזִכְרוֹנֵנוּ.
הַיָּמִים אֵינָם יַמִּי בְּרֵאשִׁית, וְאֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת הַסּוֹף!
יום שבת, 21 באפריל 2012
כַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ עִם הַגְּדוֹלִים
מילים יוסי ארדיטי
כַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ עִם הַגְּדוֹלִים,
אֵדַע כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.
דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל כֶּסֶף,
הִיא שְׁבִיל הַזָּהָב.
כַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ עִם הַגְּדוֹלִים,
אֵדַע כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.
דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל כֶּסֶף,
הִיא שְׁבִיל הַזָּהָב.
יום שישי, 20 באפריל 2012
גַּם הַצְּבָעִים,
מילים יוסי ארדיטי
גַּם הַצְּבָעִים,
זֶה לֹא מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם,
נִרְאֶה לִי,
שֶׁמִּישֶׁהוּ צָבַע אוֹתָם אַחֶרֶת.
גַּם הַצְּבָעִים,
זֶה לֹא מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם,
נִרְאֶה לִי,
שֶׁמִּישֶׁהוּ צָבַע אוֹתָם אַחֶרֶת.
ידעתי ימים שהלב סחב
יָדַעְתִּי יָמִים שֶׁהַלֵּב סָחַב,
וְעַכְשָׁו אֲנִי הוֹלֵךְ בֵּין הַפַּסִּים.
הָיוּ יָמִים שֶׁהַלֵּב רִחֵף וְעָף,
וְעַכְשָׁו הוּא נִשְׂרַךְ.
כֵּן פַּעַם הוּא מוֹשֵׁךְ, ופָעַם אֲנִי סוֹחֵב!
גם אם לא אדבר אתך
מילים יוסי ארדיטי
גַּם אִם לֹא אֲדַבֵּר אִתְּךָ,
אַתָּה תָּמִיד תִּצְרֹךְ אֶת דְּבָרַי!
דְּבָרַי יְלַוּוּ אוֹתְךָ תָּדִיר,
בִּצְעָדֶיךָ, בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ,
בְּשָׁכְבְךָ וּבְקוּמְךָ.
אַתָּה תָּמִיד תִּצְרֹךְ אֶת דְּבָרַי!
דְּבָרַי יְלַוּוּ אוֹתְךָ תָּדִיר,
בִּצְעָדֶיךָ, בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ,
בְּשָׁכְבְךָ וּבְקוּמְךָ.
יֵשׁ דְּמֻיּוֹת
מילים יוסי ארדיטי
יֵשׁ דְּמֻיּוֹת,
שֶׁהָאוֹר זוֹרֵחַ מֵהֶן,
וְהָעֵינַיִם מְאִירוֹת.
זַעֲקַת הַגּוּף שְׁחֹרָה,
הַתְּנוּעָה אוֹמֶרֶת הַכֹּל.
יֵשׁ וְהֶחָלָל מָלֵא בָּהֶן,
הַיּוֹם מְדַלֵּג, וְהַלַּיְלָה סַלְחָן.
כָּל אַחַד כּוֹכָב בְּדַרְכּוֹ.
רָאִיתָ דְּמוּת כָּזֹאת, כְּרֶפְלֶקְטוֹר הַחַיִּים.
וְהֵם כְּבָר לֹא.
יֵשׁ דְּמֻיּוֹת,
שֶׁהָאוֹר זוֹרֵחַ מֵהֶן,
וְהָעֵינַיִם מְאִירוֹת.
זַעֲקַת הַגּוּף שְׁחֹרָה,
הַתְּנוּעָה אוֹמֶרֶת הַכֹּל.
יֵשׁ וְהֶחָלָל מָלֵא בָּהֶן,
הַיּוֹם מְדַלֵּג, וְהַלַּיְלָה סַלְחָן.
כָּל אַחַד כּוֹכָב בְּדַרְכּוֹ.
רָאִיתָ דְּמוּת כָּזֹאת, כְּרֶפְלֶקְטוֹר הַחַיִּים.
וְהֵם כְּבָר לֹא.
יום חמישי, 19 באפריל 2012
הָיִיתִי חָנוּט בִּקְסָמַיִךְ
מילים יוסי ארדיטי
הָיִיתִי חָנוּט בִּקְסָמַיִךְ,
כַּבְלֵי בַּרְזֶל, רַכִּים מִכָּךְ.
אֵינִי רוֹאֶה אֶת זִיו הַחַמָּה,
אַךְ חָשׁ אֶת תְּפִלּוֹתַיִךְ.
אֶת חֹם הַלֵּב, אֶת הַלְמוּת הַכְּמִיהָה, אֶת עַזּוּת הָרָצוֹן.
יָפֶה נֶפֶשׁ אָמְרוּ עָלַי.
וַאֲנִי הָיִיתִי רַק זִכָּרוֹן נוֹאַשׁ.
זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל קֻבִּיזְם, אֶלָּא מַה שֶּׁאֲחוֹרִי!
מילים יוסי ארדיטי
זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל קֻבִּיזְם, אֶלָּא מַה שֶּׁאֲחוֹרִי!
הִיא רָאֲתָה בִּי, מִשְׂחַק מְלָכִים,
וַאֲנִי בָּהּ, שְׁקִיפוּת נֶהֱדֶרֶת.
יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּעֵינֶיהָ כָּל תּוֹצָאָה,
הֲרֵי הִיא מָלְכָה, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי יֶלֶד.
הִשְׁאַרְתָּ בִּי מִלִּים לֹא פְּתוּחוֹת
מילים יוסי ארדיטי
הִשְׁאַרְתָּ בִּי מִלִּים לֹא פְּתוּחוֹת,
מְמָאֲנוֹת לָלֶכֶת,
אַתְּ שֶׁלֹּא אֶקַּח,
יְאַבְּדוּ וַדַּאי לָעַד,
תֵּן לִי לָגַעַת,
לְשַׁחְרֵר מְעַט, אֶת הַדַּעַת.
כִּי נִזְכֹּר אֶת שֶׁלֹּא נִרְצֶה לִשְׁכֹּחַ!
הִשְׁאַרְתָּ בִּי מִלִּים לֹא פְּתוּחוֹת,
מְמָאֲנוֹת לָלֶכֶת,
אַתְּ שֶׁלֹּא אֶקַּח,
יְאַבְּדוּ וַדַּאי לָעַד,
תֵּן לִי לָגַעַת,
לְשַׁחְרֵר מְעַט, אֶת הַדַּעַת.
כִּי נִזְכֹּר אֶת שֶׁלֹּא נִרְצֶה לִשְׁכֹּחַ!
שְׁתִיקָתְךָ הָרוֹעֶמֶת, לֹא יוֹדַעַת שֹׂבַע!
מילים יוסי ארדיטי
שְׁתִיקָתְךָ הָרוֹעֶמֶת, לֹא יוֹדַעַת שֹׂבַע
אֶת שֶׁנַּעֲשָׂה לְךָ, לֹא יִקְּחוּ מִמְּךָ.
עָזַבְתָּ יָמִים, שֶׁלֹּא נוֹטְשִׁים אוֹתְךָ
כִּי חֲלוֹמְךָ לִשְׁכֹּחַ.
אֵיכָה יִזְרְמוּ חַיִּים, וְהַכֹּל נֶעֱצַר.
אָבִיךָ לְמַדַּי, וְהָאֹפֶק לֹא בָּרוּר!
וַאֲנִי שׁוֹאֵף לִבְרֹחַ.
יום רביעי, 18 באפריל 2012
אִם תֵּדְעוּ לַחְלֹק אוֹתָהּ,
מילים יוסי ארדיטי
אִם תֵּדְעוּ לַחְלֹק אוֹתָהּ,
לְקַבֵּל אוֹתָהּ וּמִמֶּנָּה,
תִּתְעַלְּמוּ מֵהַזֶּבֶל הָאֱנוֹשִׁי,
תֵּדְעוּ אַהֲבָה!
אִם תֵּדְעוּ לַחְלֹק אוֹתָהּ,
לְקַבֵּל אוֹתָהּ וּמִמֶּנָּה,
תִּתְעַלְּמוּ מֵהַזֶּבֶל הָאֱנוֹשִׁי,
תֵּדְעוּ אַהֲבָה!
שׁוֹאָה אֵינָהּ דַּבָּר אַחֵר
מילים יוסי ארדיטי
שׁוֹאָה אֵינָהּ דַּבָּר אַחֵר!
הַזְּמַן חוֹרֵץ לָשׁוֹן לַטּוֹעִים ,
וְאֵינוֹ נֶחָמָה לְזַמֵּן.
וְהָאֲדָמָה תַּזְרִיעַ זַרְעֵי פֻּרְעָנוּת,
כְּקֶרַע בַּזְּמַן.
שׁוֹאָה אֵינָהּ דַּבָּר אַחֵר!
הַזְּמַן חוֹרֵץ לָשׁוֹן לַטּוֹעִים ,
וְאֵינוֹ נֶחָמָה לְזַמֵּן.
וְהָאֲדָמָה תַּזְרִיעַ זַרְעֵי פֻּרְעָנוּת,
כְּקֶרַע בַּזְּמַן.
הלכתי אל המילים החכמות,
מילים יוסי ארדיטי
הלכתי אל המילים החכמות,
אך ללא מטרה, הן היו ריקות מתוכן.
כאשר יש מטרה,
ההיסטוריה נכתבת.
הלכתי אל המילים החכמות,
אך ללא מטרה, הן היו ריקות מתוכן.
כאשר יש מטרה,
ההיסטוריה נכתבת.
יום ראשון, 15 באפריל 2012
סָפַרְתִּי אֲבִיבִים וְאֶת זוֹ לֹא אֶשְׁכַּח!
מילים יוסי ארדיטי
סָפַרְתִּי אֲבִיבִים וְאֶת זוֹ לֹא אֶשְׁכַּח!
סָפַרְתִּי אֲבִיבִים וְאֶת זוֹ לֹא אֶשְׁכַּח!
אני לא יודע
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ,
אִם לָלֶכֶת אוֹ לָבוֹא,
אֶל הַמָּקוֹם,
שֶׁבּוֹ,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת!
החיים רחוקים
מילים יוסי ארדיטי
הַחַיִּים רְחוֹקִים,
מִכָּל דָּבָר שֶׁחָשַׁבְנוּ.
יָפִים מִכָּל דָּבָר שֶׁצִּפִּינוּ.
וּלְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ,
יֵשׁ אֶת מְקוֹמוֹ.
הַחַיִּים רְחוֹקִים,
מִכָּל דָּבָר שֶׁחָשַׁבְנוּ.
יָפִים מִכָּל דָּבָר שֶׁצִּפִּינוּ.
וּלְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ,
יֵשׁ אֶת מְקוֹמוֹ.
יום שישי, 13 באפריל 2012
לא תמיד אני מעוניין,
מילים יוסי ארדיטי
לֹא תָּמִיד אֲנִי מְעֻנְיָן,
מוּכָן רוֹצֶה.
וְלֹא תָּמִיד יָכֹל.
אַךְ בַּזְּמַנִּים שֶׁכֵּן.
אֲנִי כַּר מִרְעֶה,
קָדְרָה לַבְּחִישָׁה,
אוֹ סְתָם יְצִירָה!
לֹא תָּמִיד אֲנִי מְעֻנְיָן,
מוּכָן רוֹצֶה.
וְלֹא תָּמִיד יָכֹל.
אַךְ בַּזְּמַנִּים שֶׁכֵּן.
אֲנִי כַּר מִרְעֶה,
קָדְרָה לַבְּחִישָׁה,
אוֹ סְתָם יְצִירָה!
יום חמישי, 12 באפריל 2012
צ'ארלס בוקובסקי, מתוך "עד שהאצבעות יתחילו לדמם".
האיש עם העיניים היפות
כשהיינו ילדים
היה בית מוזר אחד
כל התריסים היו
תמיד
מוּרָדִים
ואף פעם לא שמענו משם
קולות
והחצר הייתה מלאה
במבוק
ואהבנו לשחק בתוך
הבמבוק
מעמידים פנים שאנחנו
טרזן
(על אף שלא הייתה
ג'יין).
והייתה שם
בריכת דגים
גדולה
מלאה
בדגי זהב השמנים ביותר
שראית
והם היו
מאולפים.
הם היו באים אל
פני המים
ולוקחים חתיכות
לחם
מהידים שלנו.
ההורים שלנו
אמרו לנו:
"אף פעם אל תתקרבו
לבית הזה".
כך שבטח
הלכנו.
תהינו אם חי שם מישהו.
חלפו שבועות
ולא ראינו
אף אחד.
ויום אחד
שמענו
קול
מהבית
"חתיכת זונה
מחורבנת!"
זה היה קול של
גבר.
והדלת
הקדמית
של הבית
נזרקה בכוח
והאיש
יצא
החוצה.
הוא החזיק
ביד ימין
שלו
בקבוק ויסקי.
היה כבן
30.
היה לו סיגר
בפה,
היה זקוק לגילוח
שערו
פרוע
ולא מסורק
והוא היה
יחף
בגופיה
ומכנסיים.
אבל עיניו
הבהיקו
הן זהרו
בבהיקות
והוא אמר
"היי אדונים
קטנים,
מבלים יפה,
אני
מקווה?"
והוא זרק
צחוק קטן
וחזר
חזרה אל תוך
הבית.
עזבנו,
הלכנו חזרה לחצר
של הורי
וחשבנו
על זה.
ההורים שלנו,
החלטנו
רצו
שנתרחק
משם
בגלל שהם
לא רצו
שנראה איש
כזה,
איש
חזק וטבעי
עם
עיניים
יפות.
ההורים שלנו
התביישו
שהם
לא
כמו
האיש הזה,
זה למה הם
רצו
שנתרחק.
אבל
חזרנו
לבית הזה
עם הבמבוק
ודגי הזהב
המאולפים.
חזרנו
הרבה פעמים
הרבה
שבועות
אבל יותר לא
ראינו
או שמענו
את האיש.
התריסים היו
מורדים
כמו תמיד
והיה
שקט.
ואז יום אחד
כשחזרנו
מבית ספר
ראינו את
הבית.
הוא נשרף
כולו,
לא נשאר
כלום,
רק יסודות
עשנים
שחורים ומעוקמים
והלכנו
לבריכת הדגים
ולא היו
בתוכה
מים
ודגי הזהב השמנים
הכתומים
היו מתים,
יבשים.
הלכנו חזרה
לחצר של הורי
ודיברנו על
זה
והחלטנו
שההורים שלנו
שרפו את הבית
שלהם,
הרגו
אותם
הרגו את
דגי הזהב
בגלל שכל זה
היה יותר מידי
יפה,
אפילו יער
הבמבוק
נשרף.
הם
פחדו
מהאיש בעל
העיניים
היפות.
ופחדנו
שמשך כל חיינו
יקרו לנו דברים
כאלה,
שאף אחד
לא ירצה
שמישהו
יהיה
כזה
חזק
ויפה,
שאחרים אף פעם לא
יַרְשׁוּ את זה,
ושהרבה
אנשים
יצטרכו
למות.
יום שלישי, 3 באפריל 2012
חיים אנלין לגבי שירי אלתרמן
השירה של אלתרמן מיוחדת במינה, שכן הוא מקפיד, לצד עושר השפה והתוכן, על פרטים כמו משקל וחריזה, שהמשוררים בדורנו מתעלמים מהם. לא מספיק לכתוב בשפה נמלצת ובשורות קצרות. לדעתי אלתרמן צריך לשאת בתואר "המשורר הלאומי", לא משום שעיני צרה בביאליק, חלילה, אלא משום שביאליק, נעבעך, נפטר ב-1934, וכך החמיץ את שני האירועים המכריעים בתולדות ישראל בכלל ובימינו בפרט - השואה והתקומה. ארועים שאלתרמן נתן להם ביטויי עוצמתי מאין כמוהו.
יום ראשון, 1 באפריל 2012
אִשָּׁה וְזֶה בָּרוּר לִי
מילים יוסי ארדיטי
אִשָּׁה וְזֶה בָּרוּר לִי
לֹא,
אָנוּ לֹא מְפַנּוֹת גַּב!
וְהַלָּבָן מְכַסֶּה אֶת הַשָּׁחֹר,
בְּכָל אַחַת, פּוֹעֵם לֵב.
לְכָל אַחַת יֵשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
צְרָכִים, רְצוֹנוֹת, וַחֲלוֹמוֹת .
לֹא,
אָנוּ לֹא אֲוִיר,
אַךְ צוֹרְכוֹת חַמְצָן,
אוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת בְּאֹפֶן רָגִיל.
כֵּן,
אָנוּ יָּצִיר ,
יְצִירָה,
וְיוֹצְרוֹת.
נָשִׁים בַּמַּהוּת,
וּבְעִקַּר בְּנֵי אָדָם.
אִשָּׁה וְזֶה בָּרוּר לִי
לֹא,
אָנוּ לֹא מְפַנּוֹת גַּב!
וְהַלָּבָן מְכַסֶּה אֶת הַשָּׁחֹר,
בְּכָל אַחַת, פּוֹעֵם לֵב.
לְכָל אַחַת יֵשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
צְרָכִים, רְצוֹנוֹת, וַחֲלוֹמוֹת .
לֹא,
אָנוּ לֹא אֲוִיר,
אַךְ צוֹרְכוֹת חַמְצָן,
אוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת בְּאֹפֶן רָגִיל.
כֵּן,
אָנוּ יָּצִיר ,
יְצִירָה,
וְיוֹצְרוֹת.
נָשִׁים בַּמַּהוּת,
וּבְעִקַּר בְּנֵי אָדָם.
הירשם ל-
רשומות (Atom)