יורם קניוק

"גופתי העלובה נתרמה למדע, למרתף האוניברסיטה של תל אביב. לא תקום לי מצבה. אני רוצה קבורת כלב בארץ שבה נולדתי. הלכנו עם להציל, להביא ניצולי שואה לארץ ישראל, בנינו מדינה, היינו ציונים, וכמו הרמב"ן האמנו שמלוכה ודת אינן יכולות לחיות ביחד אלא זו לצד זו. אין לי שום רצון לחיות במקום אחר, אני אוהב עברית. ממשלת ישראל הורסת כל בדל תרבות, והתרבות העברית מבקשת אוויר, ואין לה. אחיה כל עוד הטבע ירשה לי, וזה לא הרבה. אגיד שלום על ישראל, כי היא איננה ולא תחזיק מעמד בצל ארץ ישראל של השטחים והרבנים והיועצים המשפטיים כמו הנוכחי, ולילות הבדולח בדרום תל אביב, שבה נולדתי לפני כל כך הרבה שנים.

אין עוד מדינה המתייחסת כמונו בכל כך מעט כבוד לזקנים, אין עוד מדינה שבה הנוער מבקש להגר. יש לנו בועה לאורך הים, ובנגב, ובגליל, אבל אין לנו מדינה. הפער הגדול בעולם בין עושר לעוני, השילוב של שנאת החלש והערצת החזק כמו באמריקה, חיסול הרפואה, בתי האבות הנהפכים לאיים עלובים למי שאינו עשיר. המדינה הקטנה שלנו תיעלם, ואין לי קשר עם העם. העם נמצא שם. עם בנימין נתניהו ויריב לוין.

אני נוטה למות, ואין בי עצב. היה קשה, יפה, גדול, קטן, והיו חלומות והיו מפעלים נפלאים, היתה תרבות עד שחיים רמון הרס את ההסתדרות שדאגה לעם, כל זה איננו היום. עם ליל בדולח כפול מיין קאמפף עברי, הסיכוי לשני העמים האלה - הישראלים והיהודים - לחיות הולך וקטן, ואני רגוע להיפרד מהמדינה הזאת יען כי הכרתי אותה בשנותיה היפות שהלכו קיבינימט, כי אין עם בעולם שממשלתו חותרת למצדה, שחכמי ישראל הצניעו בספריהם שלא תהיה תורת חיים. היו כבר חורבנות וגם יהיו, ומי שטוב לו בכך ישתחווה לאלילי השקר, ואנחנו נאבד בכבוד מועט ובכנפיים שבורות."

/יורם קניוק