השונה

אֲנִי אוֹהֵב לַחְשֹׁב תָּמִיד
שֶׁיֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹנֶה
כִּי לְלֹא שׁוֹנוּת
הָיִינוּ עֲשִׁירִים בֵּינוֹנִיִּים וּפַלְצָנִים
אוֹ סְתָם טוֹבִים בֵּינוֹנִיִּים וְנֶחְבָּאִים
וְאוּלַי רָעִים רְשָׁעִים בּוֹזְזֵי רוּחַ
כָּךְ שֶׁבְּכָל זְמַן
הַשּׁוֹנֶה הוּא אֲנִי וְאַתְּ/ה
וְהַשּׁוֹנוּת מְבִיאָה רוּחַ רַעֲנַנָּה.