ככל שהזמן חולף
כך את מבינה שזה גדול עלייך
את בולעת בקושי את הכאב ,
ואולי את מאמצת רחמים עצמיים.
הגעגועים גדלים והפעימות בחזה מואצות
את לומדת את שיעור חייך
ומשתדלת גם לחייך קצת בדרך
הגלולה המרה יורדת אט אט במורד הגרון
ומותירה שובל של טעם רע
רסיסים של הטעם מסרבים להיעלם.
החדשות הרעות הן
שהזיכרונות יכו בך, כמו ברקים ביום חורף סוער.
החדשות הטובות הן
שתלמדי לחיות עם הזיכרונות האלה.
את בדרכך החוצה ואת תשאירי
ים של מחשבות....
סימה ברעם (c)
זה לא,
שלא ניסתה...
אבל המפתח אבד,
לחדר,
החדר הכי חשוב בארמון ליבה
חדר האהבה.
כנראה
זיכרון הימצאותו נדחק
אי שם במוחה.
ועכשיו החדר נשאר נעול.
החלונות סגורים התריסים מוגפים
לשם, השמש לא יכולה להיכנס, להאיר.
חדרים אחרים דלתם פתוחה
השמש שם,
גם האוויר המלוח
מחוף הים
שוכן למרגלות ארמון ליבה
מציף גלי ים שסערו קודם
עכשיו, באים וחוזרים
כמעט בשתיקה ....
סימה ברעם (c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה