יום רביעי, 28 במרץ 2012

דונה גרציה

דונה גרציה לבית בנבנישתי ( שושלת משפחתי ) אשת חייל ,הציונית הראשונה שלחמה כלביאה .
דונה גרציה נולדה למשפחת אנוסים שחיה בעיר ליסבון שבפורטוגל. בגיל צעיר, בהיותה בת שמונה עשרה, נישאה דונה גרציה לפרנציסקו מנדס לבית בנבנישתי , בנקאי מאנוסי פורטוגל – תחילה בסתר, בטקס נישואין יהודי, ואחר כך בטקס רב משתתפים שהתקיים בכנסייה. שמונה שנים לאחר נישואיהם מת בעלה, ודונה גרציה נותרה אלמנה צעירה. 

בינתיים גם הורע מצבם של יהודי ליסבון, ודונה גרציה, יחד עם בתה היחידה, ריינה, עברה לאנטוורפן שבבלגיה, ושם הצטרפה לעסקי הבנקאות של משפחת בעלה. באנטוורפן פעלה למען האנוסים ועזרה בהברחתם, עד שנאלצה לברוח מן העיר בגלל מוצאה היהודי. בשנת 1545 הגיעה דונה גרציה לוונציה שבאיטליה – אך גם של לא מצאה מנוח לאורך זמן: מוצאה היהודי נתגלה והיא נאסרה. לאחר שחרורה מן הכלא עברה דונה גרציה לעיר פֶרָרָה באיטליה, שם הצטרפה לקהילה היהודית ושם גם החליטה להפסיק את חייה הכפולים כאנוסה ולחזור ליהדות בגלוי. בפררה המשיכה בפעילותה המסחרית הענפה וגם בעזרה לאנוסים, היא גם הדפיסה את התנ"ך בעברית מהדורה שנקראה מהדורת פררה.

בשנת 1553 עברה דונה גרציה לקושטא (=קונסנטינופול, איסטנבול), ושם חיתנה את בתה, ריינה, עם אחיינה, שחזר גם הוא ליהדות וקיבל את השם דון יוסף הנשיא.
דון יוסף שימש תקופה כמושל קפריסין.
מקושטא ניהלה דונה גרציה את עסקי היבוא שלה, ועשתה רבות למען קהילות היהודים גם בתחום העזרה לנזקקים וגם בתחום החינוך היהודי.

דונה גרציה נרתמה לסייע למגורשי ספרד ופורטוגל שביקשו לעלות ארצה; היא הצליחה לקבל זיכיון מן הסולטאן הטורקי, סולימאן המפואר ששלט אז בארץ לבנות את הערים טבריה, צפת, עזה, וירושלים.
היא אכן בנתה ויישבה בערים אלו יהודים רבים מעולי ספרד ופורטוגל, בנתה בתי כנסיות והקימה ישיבות.
את הכל עשתה מכספה הפרטי.

חתנה (ואחיינה), דון יוסף נשיא, הצטרף לפעילותה למען שיקום טבריה, ואכן פעילות זו זכורה ומונצחת יותר מבשאר המקומות, אלא שצריך לזכור ולהנציח גם את
פעילותה המבורכת בערים המוזכרות לעיל.
יש אומרים כי דונה גרציה הייתה האישה המפורסמת והחשובה ביותר בהיסטוריה היהודית של ימי הביניים. אשיות מיוחדת באהבת ישראל ותורת ישראל, עשויה ללא חת נחושה ונמרצת .

יום שלישי, 27 במרץ 2012

עשויה ללא תקנה


מילים יוסי ארדיטי
עֲשׂוּיָה מִפְּקַעַת חוּטִים,
חַפֵּשׂ אֶת הַקָּצֶה,
מָשׁוּךְ וּזְרֹק גַּלְגֵּל ,
פְּרֹם אֶת הַסְּרוּגִים.
לְהַחְזִיר אוֹתִי,
חָזְרָה,
לֹא תּוּכַל.
אֲנִי עֲשׂוּיָה לְלֹא תַּקָּנָה.

יום חמישי, 22 במרץ 2012

כדשן החיים

מילים יוסי ארדיטי

כּוּר מַחְצַבְתִּי מְכוֹרָתִי.
לְךָ שָׁמַיִם,
וְכָל הַבָּאִים בָּךְ .
בָּךְ יַעֲשׂוּ,
וּמִמֵּךְ יָקוּמוּ, וְאֵלַיִךְ יִשּׁוּבוֹ,
תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בַּשְּׁבִילִים, בָּעֵצִים,
כְּכָל הָאָדָם...
אֶתְהַלֵּךְ בֵּין וּבְתוֹךְ רְגָבַיִךְ,
וְהָיִיתָ לִי פֶּסַע בְּמִשְׁעוֹל ,
כָּרִית לְהָנִיחַ רֹאשׁ,
וְנִשְׁמָתֵךְ מְפַעֶמֶת בִּי,
עַד אָשׁוּב אֵלַיִךְ מְכוֹרָתִי ,
וְנַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת כַּר פּוֹרֶה וּפוֹרֵחַ,
כְּדֶשֶׁן הַחַיִּים .

יום שישי, 16 במרץ 2012

לגעת ביום יום

מילים יוסי ארדיטי
לָגַעַת בְּיוֹם יוֹם, 
כַּאֲשֶׁר כָּל יוֹם, הוּא הַיּוֹם, 
וְלָדַעַת שֶׁהוּא יַחְלֹף.
הַשְּׁאִיפָה לְמַעֵט יָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֶבַע, 
צְלִיל מֻכָּר, וְאוּלַי מִלָּה חַמָּה!
אֶת הַשְּׁאָר!
כְּבָר מִישֶׁהוּ אַחֵר יַעֲשֶׂה.


יום חמישי, 15 במרץ 2012

גם הקברן נקבר, ולא מעודף זמן.

מילים יוסי ארדיטי

גַּם הַקַּבְרָן, נִקְבַּר!

הַזְּמַן הוּא לֹא פַסְחַן,
לֹא שׁוֹכֵחַ וְלֹא נוֹקֵם,
אַךְ דַּיְקָן אֲמִתִּי.

אָנוּ בְּשִׁנָּיו כַּחֲטִיף,
כְּמוֹ שֶׁמֶן לַמְּדוּרָה.

הַזְּמַן! הוּא מִזְּמַן, וְלִזְמַן בִּלְתִּי מֻגְבָּל.
וְאֵין בְּתוֹדַעְתּוֹ אַחֲרִית הַיָּמִים.

אֵינוֹ מְמַהֵר, וְגַם אֵינוֹ זוֹחֵל,
סוֹפֵר אֶת שְנִיְּיוֹתַּיו אַחַת לְאַחַת,
וּבְבוֹא הַזְּמַן, הוּא גּוֹבֶה אֶת כָּל הַזְּמַנִּיִּים!
וְאֵין יוֹתֵר קָבוּעַ מֵהַזְּמַנִּי.

יום רביעי, 14 במרץ 2012

לא הולך, כל זמן שהימים באים

מילים יוסי ארדיטי

לֹא הוֹלֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁהַיָּמִים בָּאִים!
וְהַיָּמִים אוֹהֲבִים לָבוֹא,
חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים.
לֹא הוֹלֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁהֵם פֹּה.


מָה עוֹשׂוֹת הָרוּחוֹת לַצִּפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת!!!

מילים יוסי ארדיטי

מָה עוֹשׂוֹת הָרוּחוֹת לַצִּפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת!!!

בְּעֵת הָרוּחוֹת,
גַּם צִפּוֹרִים אֵינָן עָפוֹת.
הֵן נוֹשְׁבוֹת....
הָרוּחוֹת!
לְאָן הֵן הוֹלְכוֹת.
הֵן מְחַכּוֹת לַקַּיִץ בַּפִּנָּה.
הֵן צוֹחֲקוֹת, נִרְגָּזוֹת,
וְשׁוֹצְפוֹת את החֹרֶף, בְּרֹאשׁ חוּצוֹת!
וּבָאָבִיב הֵן רוֹגְעוֹת מְלַטְּפוֹת וּנְעִימוֹת,
מְצַנְּנוֹת קַרְנִי חַמָּה.
מָה עוֹשׂוֹת הָרוּחוֹת לַצִּפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת!
צִפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת בַּסֵּתֶר, קוֹלָן לֹא נִשְׁמַע.


יום ראשון, 11 במרץ 2012

לא תמוז גם לא אב

מילים יוסי ארדיטי

לא תמוז גם לא אב,
ואדר הלא צפוי, צפוי מכבר,
כל השנה אני מחופש,
והנה יום סתמי בחורף,
הוא יום חג, חג פורים
ובו אני כל כך מיוחד,
אני עצמי!

יום שבת, 10 במרץ 2012

חלב שנשפך

מילים יוסי ארדיטי

לֹא אַרְצָה,
אֶת מַה שֶּׁלֹּא נוֹעַדְתִּי לוֹ,
גַּם אִם בְּנִיתִיו בִּשְׁתֵּי יָדַי.

לוֹ יָדַעְתִּי אֶת עַצְמִי,
אוּלַי הָיִיתִי חוֹסֵךְ זְמַן,
הַאִם זֶה אֶפְשָׁרִי.

לִפְעָמִים!
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת,
הַאִם זֶה אוֹמֵר שֶׁהֵן פְּקוּחוֹת.

לִפְעָמִים מְקַבְּלִים סְטִירָה, וְלֹא מֵרֹעַ.
זֶה מֵעִיר אוֹתָנוּ מֵחֲלוֹם, לֹא לָנוּ,
וּמְאַפְשֵׁר לָנוּ נִתּוּב דָּרַךְ.

הַאִם נַשְׂכִּיל, לָקַחַת הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה,
אוֹ נִבְכֶּה עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ.

חיים חפר


חיים חפֶר (פַיינֶר) (נולד ב-29 באוקטובר 1925) הוא פזמונאי ופובליציסט ישראלי. חתן פרס ישראל לזמר עברי ופרס סוקולוב לעיתונות.

חיים חפר נולד בשנת 1925 בעיירה מיסלביץ שבפולין בשם חיים פיינר, בן ליששכר ורבקה פיינר. בהיותו בן 11 עלה לארץ ישראל, והתגורר עם הוריו ואחותו שרה ברעננה.
בנעוריו היה חניך במחנות העולים, שם החל לפרסם את פזמוניו הראשונים, ונשלח עם חבריו לתנועה להתיישבות בקיבוץ דפנה שבצפון.
[עריכה]שירי הפלמ"ח
חפר שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים בהעפלה יבשתית מסוריה ולבנון דרך גבול הצפון.

הוא החל לכתוב שירים, לרוב על פי מנגינות זרות, והיה מלמד את חבריו בפלמ"ח לשיר אותם, וכך הם התפרסמו. שירו הראשון, "בין גבולות", תיאר את חוליית הברחת המעפילים שבה השתתף.

עוד שירים שכתב על ההעפלה ועל אנשי הפלי"ם היו "שושנה שושנה", המתאר ליווי של ספינת מעפילים (כנראה האונייה "שבתאי לוז'ינסקי"), "רותי" ("לי כל גל נושא מזכרת") ו"זמר לספינה" (שקיעה נוגה). כל השירים הללו נכתבו ברמזים, שכן הבריטים עוד שלטו בארץ. שירים נוספים שכתב באותה תקופה היו "הפינג'אן" על פי מנגינה ארמנית, המתאר את ספלון הקפה שסבב בין היושבים ליד המדורה ("סובב לו סובב הפינג'אן"), ו"יצאנו אט", המתאר יציאה לפעולה בפלמ"ח.

שנות החמישים והשישים

בשנת 1956 ערך חפר ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים" – ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח. באותה תקופה יסדו השניים את מועדון "החמאם" ביפו, שנתן במה לאמנים רבים בזמר, בסאטירה ובבידור והפך למוקד חברתי ותרבותי. ב-1958 כתב יחד עם בן-אמוץ את ההצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה", ששחזרה את השנים הראשונות של העיר וזכתה להצלחה גדולה. בשנות השישים הפיק עם בן-אמוץ את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון וכתב חלק משיריהם הידועים, לצד שירים שכתב ללהקות הצבאיות, לתרנגולים ולהרכבים אחרים.
במשך שנים רבות היה לחיים חפר טור קבוע בידיעות אחרונות, שבו פרסם מדי שבוע מקאמה (מעין מאמר בחרוזים) על ענייני היום. זכורה במיוחד המקאמה "מסדר הנופלים", על נופלי מלחמת ששת הימים. את טורו זה פרסם עד לשנת 2003.

יום חמישי, 8 במרץ 2012

דני קיי


דני קיי: קומיקאי צעיר לנצח
השבוע צוינו 25 שנים למותו של אחד הקומיקאים המוכשרים ביותר שידע הקולנוע מאז ומעולם. יונתן גת נזכר בכמה מהרגעים הגדולים של המצחיקן היהודי שזיקנתו לא ביישה את נעוריו
פורסם: 08.03.12, 09:08

"יונתן, בוא מהר. יש מישהו שאתה אוהב בטלוויזיה"
(אמי, שבת בצהריים, אי שם בשנות השמונים)

דני קיי הוא כנראה אחד הבדרנים הראשונים שהתחלתי לצחוק מהם כשהתחלתי להבין מה זה לצחוק מקומיקאי. בניגוד לצ'רלי צ'פלין וללורל והארדי, הוא לא הפסיק לדבר. ולמרות שלא הבנתי מילה באנגלית - הבנתי הכל. וצחקתי. כמה שצחקתי.

צפו בקטע מתוך "ליצן החצר" בכיכובו של קיי

דני קיי היה ונשאר חתיכת קומיקאי יוצא דופן. בניגוד למצחיקנים אחרים שהרוויחו את הצחוקים שלהם מבדיחות מרושעות, מסגנון מריר ופאנצ'ים ציניים, קיי הצליח לקנות לו קהלים חוצי יבשות בזכות בדיחות טובות לב. אולי כי אצל קיי, הצחקה לא היתה רק דרך להתפרנס. זו היתה שליחות.

הוא נולד בברוקלין עם שם יהודי יותר - דיוויד דניאל קומינסקי, ובניגוד למשפחות יהודיות אחרות, הוא עצמו חלם להיות רופא, אך קיבל עידוד מאביו ללכת גם לכיוונים ארטיסטיים יותר. העידוד היה חשוב לו, כיוון שהמחסור בביתו הוביל אותו לא פעם לתהות האם אמנות הבמה יכולה לאפשר לו גם לאכול. כשאמו נפטרה בגיל צעיר חלה תפנית. הוא חשב על כל אותם רגעי שמחה שהעניק לה בעזרת חיקויים והצחקות, וידע בדיוק מה הוא הולך לעשות בחיים.

הקיו של קיי

הוליווד לא ראתה כוכבים כמו דני קיי לפני שהממזר הבלונדיני כבש את המסכים כבר בתחילת שנות העשרים שלו. הוא הפגין מגוון כישרונות כל כך גדולים, עד שמפיקי הסרטים הגו רעיונות הפקתיים מיוחדים רק בשבילו. כמו למשל, בסרט "המפקח הכללי".

צפו: דני קיי מתווכח עם שלוש הדמויות שלו (מתוך "המפקח הכללי") 

בסרט זה, דני, שמגלם נער צועני שהסתבך בצרות, מנסה להתחמק מגזר דין מוות על ידי התחזות למפקח הכללי שמגיע העירה. הוא מתלבט כיצד המפקח הזה מתנהג בדרך כלל ומה עליו לעשות כדי להדמות לו: האם להיות קשוח, אלגנטי או פיקח. בזמן ההתחבטות הוא מנהל דיאלוג עם כל שלושת הדמויות ושר איתם ברביעיה.
  
בהתחשב בעובדה שהסרט נוצר בסוף שנות ה-40, ללא תזמונים דיגיטליים, ללא עריכה מתוחכמת, וללא יכולת טכנית מתקדמת כפי שהקולנוע מאפשר היום - מדובר בפלא של ממש. אבל ספק אם כל המכשור שבעולם יצליח לשחזר שירת קוורטט מדויקת כזו גם היום.

הפיטר פן של הקומיקאים

לקיי לא היה גיל. גם כשחצה את גיל חמישים הוא נותר קליל ומדויק יותר מרוב הקומיקאים שצצו מסביבו. הוא היה קל כנוצה, קולו היה מכוון תמיד והשליטה שלו בגוף היתה מוחלטת.

צפו: "פטרוף החושב" מתוך תוכנית הטלוויזה של דני קיי (1967)

כשקיבל תוכנית טלוויזיה משלו באמצע שנות ה-60 הוא היה מוקף תחרות. הסטאנד-אפ קומדי היה הדבר החם הבא. כולם דיברו על לני ברוס, וג'רי לואיסושם המשחק היה להיות גס ומטורף ככל הניתן. אבל בוגר המיוזיקלס של ברודוויי ידע כמה טריקים שהכוכבים הצעירים סביבו עוד לא התחילו ללמוד. תוכנית הטלוויזה בהגשתו נחלה הצלחה גדולה ונמשכה על פני ארבע עונות, עם כמעט שישים תוכניות.

טוב הלב שלו לא התבטא רק על הבמה. דני קיי היה פילנטרופ גדול שגייס

כספים רבים למטרות צדקה. למרות שהתפרנס היטב מאומנותו, קיי ידע שמדובר במקצוע אכזרי ביותר ובמהלך חייו גייס מליוני דולרים למימון פנסיה למוסיקאים קשישים.

כשנפטר, מבוגרים רבים הזילו דמעה בחיוך וילדים צוחקים בכו. אני הייתי ביניהם. היום, 25 שנים לאחר מותו, דני קיי עדיין מצחיק אותי. אני מביט בו וחוזר מיד להיות אותו ילד מוקסם. ילד שמביט באיש מוכשר אחד שעושה שטויות רק בשביל לשמח אותו ולגרום לו לצחוק. בשבילי, דני קיי היה ונשאר - מצחיק לנצח.

בַּחוּרָה יָפָה, עֲצוּבָה, דֶּרֶךְ חַלּוֹן שָׁבוּר!


  בַּחוּרָה יָפָה, עֲצוּבָה, דֶּרֶךְ חַלּוֹן שָׁבוּר!
מִתּוֹךְ הַקֶּרַע, בָּא הַשֶּׁבֶר.
הַהִסְתַּכְּלוּת הַחוּצָה,
מַבִּיעָה אֶת הַפְּנִים .
הַצִּפִּיָּה לְהִשְׁתַּנּוֹת לֹא תָּבוֹא מֵעַצְמָהּ.
הַזְּמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,
תְּקוּעָה בֶּעָבָר,
חוֹשֶׁבֶת עַל הֲיֵשׁ שֶׁהָיָה,
וְעַל הָאֵין שֶׁבַּדֶּרֶךְ.
קְרוּעָה כְּשִׁמְשָׁה , אַךְ צוֹפָה וּצְפוּיָה ,
מְסֻגֶּרֶת בְּמִסְגֶּרֶת!
 

יום רביעי, 7 במרץ 2012

לא אכפת לי, לראות יצירות שהזמן מפנק.

מילים יוסי ארדיטי


  לֹא אִכְפַּת לִי, לִרְאוֹת יְצִירוֹת שֶׁהַזְּמַן מְפַנֵּק.
לִפְעָמִים! הָאֵין יוֹתֵר מֵהַיֵּשׁ.
וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, הֲיֵשׁ מְקַיֵּם עוֹלָם.
נִמְזְגוּ לִי מְעַט חַיִּים, וְהַכּוֹס מְמָאֶנֶת לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרִי .
לִפְעָמִים קַל לִי לִרְעוֹת בַּחוּץ עִם כָּל הָעֵדֶר,
מֵאֲשֶׁר לִרְעוֹת לְבַד בִּשְׂדוֹת זָרִים!
וְלִפְעָמִים הַמּוֹחַ מִתְרוֹקֵן, עַד כַּדֵּי מַחְשָׁבָה,
שֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹאֵב אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.
 

יום שני, 5 במרץ 2012

גם אם הייתי עשוי מברונזה

מילים יוסי ארדיטי

גַּם אִם הָיִיתִי עָשׂוּי מִבְּרוֹנְזָה,
לֹא הָיִיתִי מְאַבֵּד אֱנוֹשִׁיּוּת!
וְאִם הָיִיתָ צוֹבֵט אוֹתִי לֹא אֶכְאַב,
אַךְ לֹא אַשְׁפִּיל מַבָּט,
אֶסְתַּכֵּל לְמִי שֶׁאֲנִי,
וְאַתָּה תַּחְלִיט..... אִם לִהְיוֹת אִתִּי.
 

מתנפץ כמו גלים אל הסלעים

מילים יוסי ארדיטי


לִפְעָמִים!
אֲנִי מִתְנַפֵּץ,
כְּמוֹ גַּלִּים, אֶל הַסְּלָעִים,
רְסִיסֵי נְטָפִים,
בּוֹהֲקִים לְעַיִן חַמָּה,
לִפְעָמִים!
קָשָׁה לִי לֶאֱסֹף אֶת פְּזֻוּרֻוֹתָיְ ,
הַנִּסְפָּגִים בְּרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת וְחוֹלְפוֹת,
אַךְ, תָּמִיד!
הַכְּבִידָה תַּחְזִירֵנִי אֶל נְקֻדַּת מוֹצָא.
גַּן הַחַיִּים הַנִּצְחִי!
וַאֲנִי אֵינִי רוֹצֶה דָּבָר,
וְגַם אִם יִקָּחֵנִי הַמָּחָר,
לֹא אֶכְעַס וְלֹא אֵבֻּוֹל , כִּי כַּך,
יַשְׁאִירֵנִי הָאֶתְמוֹל,
לְחֶמְלַת הָאֵל !

עד מתי ניתן או שלא ניתן


נכתב בעקבות תמונתה של ידידתי ליהי בר נוי.

עַד מָתַי נִתֵּן אוֹ שֶׁלֹּא נִתַּן

כַּאֲשֶׁר דִּמְעָה קְטַנָּה  נוֹשֶׁרֶת,
אַמּוֹת הַסִּפִּים נִרְעָדִים,
וְאֵין בָּנוּ חַלְחָלָה,
מַכְאוֹב,
אוֹ לְפָחוֹת עֶצֶב.
שֶׁמָּא אֲטִימוּת.
וְאוּלַי!
לֹא מְדֻבָּר בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.  
אֶלָּא בִּשְׁרִירוּת לֵב,
וְהַלֵּב לֹא מֵבִין.
לַחְלוּחִית הָעַיִן הִיא הַדָּבָר הָרַךְ וְהַקָּשֶׁה,
בְּרוּחֵנוּ וּבְנַפְשֵׁנוּ,
וּבָהֶם יִגְדַּל דּוֹר דּוֹר!


יום ראשון, 4 במרץ 2012

בלתי מכוונת

מילים יוסי ארדיטי

כַּאֲשֶׁר!
אֲנִי  אוֹתָךְ רוֹאֶה,
בִּלְתִּי מְכֻוֶּנֶת,
זֶה הָרֶגַע בּוֹ אַתְּ נוֹצֶצֶת,
זֶהוּ רֶגַע שֶׁל אֱמֶת.
זֶה מַצָּב שֶׁאֶת עַצְמֵךְ ,
הֲוָיָה טְהוֹרָה.
לֹא שֶׁאֶת יוֹדַעַת, אוֹ מַרְגִּישָׁה,
מַשֶּׁהוּ לִי אוֹמֵר ,
שֶׁזּוֹ אַתְּ וְלֹא דָּבָר אַחֵר,
כֵּן זוֹ אַתְּ וְלֹא אַחֶרֶת.


פיסת קייץ

מילים יוסי ארדיטי
למי שיש פיסת קייץ, 
זה הזמן, 
להוציא את השמש לאוורור.
למי שיש זרעי אהבה,
זה הזמן לגלוש בין השמיכות.
כל השאר מוזמנים לקנות כרטיסים,
בפינת החיים הטובים!

עטרת ראשינו

מילים יוסי ארדיטי

לְכָל שַׂעֲרָה יֵשׁ סִפּוּר,
וְאָרְכּוֹ,
מִיּוֹם לֵדָתֵנוּ,
וְעַד אַחֲרִית הַיָּמִים,
וְרָאשֵׁינוּ מְלֵאִים בְּכָךְ.
עֲטֶרֶת רָאשֵׁינוּ, הֵן הַמַּחְלָפוֹת !

יום שבת, 3 במרץ 2012

תמיד קמתי עם זריחה

מילים יוסי ארדיטי

רָאִיתִי לֵילוֹת שֶׁהָאוֹר הִבְלִיחַ בָּהֶם,
רָאִיתִי לֵילוֹת חֲשׁוּכִים,
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁהֶעֱדַפְתִּי לִישֹׁן בָּהֶם,
אַךְ תָּמִיד קַמְתִּי עִם זְרִיחָה!


מילים יוסי ארדיטי

בַּמָּקוֹם בּוֹ עוֹלוֹת הָרוּחוֹת שָׁם אֲנִי גָּר!

קֶרֶן רְחוֹב בָּהּ הַדֶּרֶךְ מִסְתַּיֶּמֶת,
ומַתְחִילָה הָמַיְיַת גַּלִּים, יִלְלַת רוּחוֹת,
וְזַעֲקוֹת שֶׁבֶר אֶל הַצּוּקִים.
שָׁם עוֹלָה רוּחָם שֶׁל הָרוּחוֹת הַחַמּוֹת אֶל עָל,
וְשׁוֹרֶקֶת בֵּין הַבָּתִּים.

כֵּן שָׁם אֲנִי גָּר!

בַּמָּקוֹם בּוֹ נִגְמֶרֶת דֶּרֶךְ אַחַת, וּמַתְחִילָה אַחֶרֶת.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַחֹרֶף שׁוֹצֵף, קוֹצֵף, מַזִּיל דִּמְעָה,
ומוֹלִיד מִתּוֹכוֹ אֶת הָאָבִיב.
וְהָאָבִיב שֶׁמַּמְתִּין בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ לָרְגִיעָה,
מוֹצִיא מִתּוֹכוֹ, זֶרֶם שֶׁל פְּרִיחָה,
צִבְעוֹנִים וְשׁוֹכְנֵי דּוֹמֵם .

כֵּן, בַּמָּקוֹם הַיָּפֶה הַזֶּה, אֲנִי גָּר.

בַּמָּקוֹם בּוֹ נוֹשְׁקִים הַמִּזְרָח וְהַיָּם בִּנְשִׁימָה אַחַת,
וּמְנַהֲלִים מַחְזוֹרִיּוּת שֶׁל פַּעַם בַּטֶּבַע.

כֵּן, במקום הזה אני גר.