מילים יוסי ארדיטי
אָזְלוּ מַעְיָנוֹת הַצֶּבַע, וּבְאֵרוֹת הַתֹּם,
רַק הַשָּׁחֹר נִשְׁאַר.
הָיִיתִי רוֹצֶה לְהָפִיק מְעַט וָרֹד מֵהַשָּׁחֹר,
בִּשְׁבִיל הַחִיּוּךְ.
וְמֵעַט כָּחֹל,
בִּשְׁבִיל פִּסַּת שָׁמַיִם.
וְמֵעַט יָרֹק,
בִּשְׁבִיל חֶלְקָה, לְהָנִיחַ רֹאשׁ.

כֵּן אֱלֹהִים יוֹדֵעַ זֹאת!

אֲנִי צוֹעֵד בַּשְּׁבִילִים שֶׁל רִנָּה
וְהַשָּׁמַיִם מַקְשִׁיבִים.
אֲנִי צוֹעֵד בַּשְּׁבִילִים שֶׁל תְּפִלָּה
וְהָאֲדָמָה מַקְשִׁיבָה.
אֲנִי צוֹעֵד בַּשְּׁבִילִים שֶׁל תִּקְוָה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת!