מילים יוסי ארדיטי

מעשה בענן צעיר, שרצה לשחק עם ילד קטן.

יוֹשֵׁב עָנָן עַל גַּב הָהָר, מְמָאֵן לָרֶדֶת,
עָנָן צָעִיר שֶׁלֹּא הֶחְלִיט, עִם אֵיזֶה יֶלֶד לָלֶכֶת.
חָשַׁב לוֹ הֶעָנָן , שֶׁהוּא בָּלוֹן לָבָן,
לֹא אָזוּק בסֶּרֶט.
מְרַחֵף ליַד חַלּוֹן עִם מָסָךְ וִילוֹן,
נוֹגֵעַ בַּקִּיר שֶׁאֵינוֹ עָבִיר,
אַךְ אֵינוֹ מְמַהֵר לָלֶכֶת.
הֶעָנָן קָטָן לָבָן, וְרַךְ בַּזְּמַן,
רוֹצֶה לְהִשְׁתּוֹבֵב קְצָת, עִם יֶלֶד.
הִנֵּה הַיּוֹם מֵאִיר וּכְבָר לֹא קָרִיר,
קֶרֶן שֶׁמֶשׁ קֻפַּחְתָּ,
הֶעָנָן מַזִּיל דִּמְעָה, כִּי אֵין יֶלֶד בַּסְּבִיבָה,
וּלְשַׂחֵק אִי אֶפְשָׁר,
הַדִּמְעָה שֶׁהוֹפֶכֶת אַט אַט שְׁלוּלִית, לְפָתְחוֹ שֶׁל בַּיִת.
אַךְ הִנֵּה יֶלֶד בָּא,
מִשְׁתַּכְשֵׁךְ בַּמַּיִם, אֶל מוּל שָׁמַיִם,
בֶּעָנָן שֶׁהָיָה לָבָן, וְהָפַךְ לְגֶשֶׁם .