יוסי ארדיטי
שִׁחְרַרְתִּי אֶת הַשָּׁנָה הַקּוֹדֶמֶת, הוֹלֶכֶת לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, מְשֻׁחְרֶרֶת.
שִׁחְרַרְתִּי אֶת הַשָּׁנָה הַקּוֹדֶמֶת, הוֹלֶכֶת לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, מְשֻׁחְרֶרֶת.
מִשּׁוּם מַה נֶּעֱלֶמֶת, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי אוֹהֵב
הָיָה לִי כָּבֵד לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים,
מֵאָז שֶׁלָּמַדְתִּי,
נַעֲשָׂה לִי קַל!
לִפְעָמִים צַעַד אֶחָד,
זֶה כָּל הַחַיִּים.
וּבִזְמַן אַחַר,
זֶה רִקּוּד מֻשְׁחָת!
כַּאֲשֶׁר שָׂמִים לֵב לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים, לֹא מְפַסְפְסִים אֶת הַגְּדוֹלִים!
לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, גַּם בְּחוֹמוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה!
רָצִיתִי לוֹמַר,
אַךְ אֶתֵּן לָעַיִן לִרְאוֹת,
וְהַלֵּב יַרְגִּישׁ!
שנה שנחייך אל העולם, והוא יחייך חזרה
שנה שהלבבות ידברו והשכל יפנים,
ובני האדם יהיו אחים לגורל,
והנפש תפרח.
קַח אִתְּךָ נְקֻדּוֹת בַּזְּמַן, כְּדֵי לְמַלֵּא בּוֹ חֲלָלִים שֶׁל שִׁכְחָה
לִפְעָמִים נַפְשׁוֹת נִפְגָּשִׁים, גַּם אִם הֵם רְחוֹקִים אַלְפֵי מִילִין.
לֹא תָּמִיד מְקַבְּלִים מַה שֶּׁרוֹצִים, אַךְ תָּמִיד צָרִיךְ לְיַחֵל,
שֶׁאֵיפֹה תִּקְוָה וִיצִירָה, הֵם שֹׁרֶשׁ הַקִּיּוּם.
מִי שֶׁרוֹצֶה לֹא תָּמִיד צָרִיךְ, ומי שצריך לא תמיד מקבל, ומי שמקבל, בדרך כלל אוגר!
תַּמְשִׁיךְ לְהָבִיא לָנוּ נִשְׁכָּחוֹת, לִרְאוֹת אֶת הַיָּמִים הַיָּפִים שֶׁחָלְפוּ!
הַיֹּפִי נִמְצָא בְּכָל דָּבָר! גַּם אִם קָשֶׁה לָנוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ!
יֵשׁ בָּהּ יֵצֶר וְאוּלַי דָּחַף, קָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט, מַה זֶּה מְשַׁנֶּה, רַק שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה לי, הַשָּׁנָה!
דְּבָרִים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם,
גַּם כַּאֲשֶׁר הֵם מִשְׁתַּנִּים.
הַזְּמַן יָפֶה לָהֶם!
רַק מִי שֶׁאָנוּ, וּמִי שֶׁלֹּא, חֲבָל
כתבתי לך תווים ואת קראת אותי, ידעתי אהבה.
אַתָּה בַּיַּחַס יָשָׁר לְמִי ש(א)הִנְּךָ!
מִדַּת הָרַחֲמִים, מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, זָכָה בָּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.
נְקֻדַּת מַבָּט, יְכוֹלָה לִהְיוֹת יוֹתֵר מִסְּתָם נְקֻדָּה
אוהב לראות אנשים מחייכים, זה מוסיף צבע לחיים!
יָכֹלְתִּי לְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בַּיָּם שֶׁל יֹפִי
יֵשׁ לִי חַרְצִית בַּיָּד, עִם עֲלֵה כּוֹתֶרֶת שֶׁל אוֹהֵב
הָיָה לִי כָּבֵד לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים,
מֵאָז שֶׁלָּמַדְתִּי,
נַעֲשָׂה לִי קַל!
לִפְעָמִים צַעַד אֶחָד,
זֶה כָּל הַחַיִּים.
וּבִזְמַן אַחַר,
זֶה רִקּוּד מֻשְׁחָת!
כַּאֲשֶׁר שָׂמִים לֵב לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים, לֹא מְפַסְפְסִים אֶת הַגְּדוֹלִים!
לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, גַּם בְּחוֹמוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה!
רָצִיתִי לוֹמַר,
אַךְ אֶתֵּן לָעַיִן לִרְאוֹת,
וְהַלֵּב יַרְגִּישׁ!
שנה שנחייך אל העולם, והוא יחייך חזרה
שנה שהלבבות ידברו והשכל יפנים,
ובני האדם יהיו אחים לגורל,
והנפש תפרח.
קַח אִתְּךָ נְקֻדּוֹת בַּזְּמַן, כְּדֵי לְמַלֵּא בּוֹ חֲלָלִים שֶׁל שִׁכְחָה
לִפְעָמִים נַפְשׁוֹת נִפְגָּשִׁים, גַּם אִם הֵם רְחוֹקִים אַלְפֵי מִילִין.
לֹא תָּמִיד מְקַבְּלִים מַה שֶּׁרוֹצִים, אַךְ תָּמִיד צָרִיךְ לְיַחֵל,
שֶׁאֵיפֹה תִּקְוָה וִיצִירָה, הֵם שֹׁרֶשׁ הַקִּיּוּם.
מִי שֶׁרוֹצֶה לֹא תָּמִיד צָרִיךְ, ומי שצריך לא תמיד מקבל, ומי שמקבל, בדרך כלל אוגר!
תַּמְשִׁיךְ לְהָבִיא לָנוּ נִשְׁכָּחוֹת, לִרְאוֹת אֶת הַיָּמִים הַיָּפִים שֶׁחָלְפוּ!
הַיֹּפִי נִמְצָא בְּכָל דָּבָר! גַּם אִם קָשֶׁה לָנוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ!
יֵשׁ בָּהּ יֵצֶר וְאוּלַי דָּחַף, קָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט, מַה זֶּה מְשַׁנֶּה, רַק שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה לי, הַשָּׁנָה!
דְּבָרִים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם,
גַּם כַּאֲשֶׁר הֵם מִשְׁתַּנִּים.
הַזְּמַן יָפֶה לָהֶם!
רַק מִי שֶׁאָנוּ, וּמִי שֶׁלֹּא, חֲבָל
כתבתי לך תווים ואת קראת אותי, ידעתי אהבה.
אַתָּה בַּיַּחַס יָשָׁר לְמִי ש(א)הִנְּךָ!
מִדַּת הָרַחֲמִים, מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, זָכָה בָּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.
נְקֻדַּת מַבָּט, יְכוֹלָה לִהְיוֹת יוֹתֵר מִסְּתָם נְקֻדָּה
אוהב לראות אנשים מחייכים, זה מוסיף צבע לחיים!
יָכֹלְתִּי לְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בַּיָּם שֶׁל יֹפִי
יֵשׁ לִי חַרְצִית בַּיָּד, עִם עֲלֵה כּוֹתֶרֶת שֶׁל אוֹהֵב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה