מילים יוסי ארדיטי
דרור
על חלון
כמה נחמד.
גבולות שקופים
זהו סף מזמין
את החוץ ואת הפנים.
דרור
על חלון
כמה נחמד.
גבולות שקופים
זהו סף מזמין
את החוץ ואת הפנים.
יום שלישי, 27 במאי 2014
יום שני, 26 במאי 2014
יום ראשון, 25 במאי 2014
בין גדרות השואה
מילים יוסי ארדיטי
עד כמה
הדרך מקלה את צעדיי?
אינה בועטת ברוחי שידעה
לילות חשוכים מנדוד הדרור
בין גדרות השואה.
ידעה רעב וימים קרים באביב שלך.
יש בך את האומץ לשאת את מחשבותיי
שהוליכו אותי שולל.
יש בך אור דולק.
עד כמה
הדרך מקלה את צעדיי?
אינה בועטת ברוחי שידעה
לילות חשוכים מנדוד הדרור
בין גדרות השואה.
ידעה רעב וימים קרים באביב שלך.
יש בך את האומץ לשאת את מחשבותיי
שהוליכו אותי שולל.
יש בך אור דולק.
יום שבת, 24 במאי 2014
יום שישי, 23 במאי 2014
יום חמישי, 22 במאי 2014
זה מותיר מקום למחשבה
מילים יוסי ארדיטי
כאשר אני אינני שם
זה מותיר מקום למחשבה
אלך לי להיאחז
בקצה של מקום כלשהו.
כאשר אני אינני שם
זה מותיר מקום למחשבה
אלך לי להיאחז
בקצה של מקום כלשהו.
הדרך אותה איבדתי
מילים יוסי ארדיטי
רָאִיתִי בָּךְ
אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי
אֶל עַצְמִי
הַדֶּרֶךְ אוֹתָהּ אִבַּדְתִּי
רָאִיתִי בָּךְ
אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי
אֶל עַצְמִי
הַדֶּרֶךְ אוֹתָהּ אִבַּדְתִּי
אופנה חולפת
מילים יוסי ארדיטי
אִמְרִי לִי
שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לִהְיוֹת הַדָּבָר הַבָּא
אַךְ לֹא עַל חֶשְׁבּוֹן
מַה שֶׁהִנָּךְ
זוֹ לֹא אָפְנָה חוֹלֶפֶת.
אִמְרִי לִי
שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לִהְיוֹת הַדָּבָר הַבָּא
אַךְ לֹא עַל חֶשְׁבּוֹן
מַה שֶׁהִנָּךְ
זוֹ לֹא אָפְנָה חוֹלֶפֶת.
יום שלישי, 20 במאי 2014
במרחק נגיעה
מילים יוסי ארדיטי
שְׁנֵי עַמּוּדִים בַּדֶּרֶךְ
לֹא זָזִים לְשׁוּם מָקוֹם,
לֹא הוֹלְכִים אֲפִלּוּ מֶטֶר.
כֹּה קְרוֹבִים בְּמֶרְחַק עֲגִינָה.
שְׁנֵי עַמּוּדִים בַּדֶּרֶךְ
לֹא זָזִים לְשׁוּם מָקוֹם,
לֹא הוֹלְכִים אֲפִלּוּ מֶטֶר.
כֹּה קְרוֹבִים בְּמֶרְחַק עֲגִינָה.
יום ראשון, 18 במאי 2014
זה כמו לחיות מעט ואן גוך.
מילים יוסי ארדיטי
לא תאמין
אבל זה תפס אותי במקום בו אני חי,
להיכנס לתוך נפשה של הדמות,
זה כמו לחיות מעט ואן גוך.
להגיע אל המקומות, בה הנפש רואה את עצמה
לא תאמין
אבל זה תפס אותי במקום בו אני חי,
להיכנס לתוך נפשה של הדמות,
זה כמו לחיות מעט ואן גוך.
להגיע אל המקומות, בה הנפש רואה את עצמה
יום שבת, 17 במאי 2014
יום שלישי, 13 במאי 2014
הם הולכים להם
מילים יוסי ארדיטי
הם הולכים להם
באפס יומרות וללא מעשה
יודעים לא להם דבר
ואמונתם נר לרגליהם
צו לבם מביא אותם
ואהבתם תרחיק רוע,
כמו חושך מפני אור נגוז.
נקיי כפיים וברי לבב
הם הולכים להם
באפס יומרות וללא מעשה
יודעים לא להם דבר
ואמונתם נר לרגליהם
צו לבם מביא אותם
ואהבתם תרחיק רוע,
כמו חושך מפני אור נגוז.
נקיי כפיים וברי לבב
קחו אותנו לשם
מילים יוסי ארדיטי
קחו אותנו לשם
דברים לא ילכו
אם לא ניתן להם זרימה
משלהם, ונגיעה משלנו.
אך אני רואה עולם עשיר
שנע בקצב בריא.
האנרגיה שבו, מניעה יצירה
קחו אותנו לשם
דברים לא ילכו
אם לא ניתן להם זרימה
משלהם, ונגיעה משלנו.
אך אני רואה עולם עשיר
שנע בקצב בריא.
האנרגיה שבו, מניעה יצירה
ורצון להיות, זה שיגע.
כאשר אני מביטה בעינייך,
זה אפשרי.
כאשר אני מביטה בעינייך,
זה אפשרי.
יום שני, 12 במאי 2014
אותם רגעים
מילים יוסי ארדיטי
גם כאשר איני אוהב את
גם כאשר איני אוהב את
אותם רגעים
ובאחרים
ובאחרים
דמעה של גיל ודמע
אני נשאר בתוכי
כי העולם רווי בכמוני.
אני נשאר בתוכי
כי העולם רווי בכמוני.
יום ראשון, 11 במאי 2014
העולם מלא בו
מילים יוסי ארדיטי
העולם מלא בו
לא הבאתי לא לקחתי
גם כשאצא, הוא ישאר הוא
כן, העולם מלא בו.
כך אני אוהב!
העולם מלא בו
לא הבאתי לא לקחתי
גם כשאצא, הוא ישאר הוא
כן, העולם מלא בו.
כך אני אוהב!
יום שבת, 10 במאי 2014
יום שישי, 9 במאי 2014
יום חמישי, 8 במאי 2014
בועות קטנות
מילים יוסי ארדיטי
הִיא מְעַרְבֶּלֶת אֶת נַפְשִׁי
בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת
אֲנִי תּוֹסֵס בּוּעוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁל אַהֲבָה.
הִיא מְעַרְבֶּלֶת אֶת נַפְשִׁי
בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת
אֲנִי תּוֹסֵס בּוּעוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁל אַהֲבָה.
יום רביעי, 7 במאי 2014
יום שלישי, 6 במאי 2014
אסי דיין
כתב את הביקורת שמואל גורדון
סרטו האחרון של אסי דיים - ד"ר פומרנץ - הרשים אותי וכתבתי עליו ביקורת לפני שנתיים. לזכרו מעלה את הביקורת בלי לשנות ולו מילה אחת:
תרבות 34: הסרט 'ד"ר פומרנץ
"ד"ר פומרנץ" סרטו של אסי דיין מספר על פסיכולוג נטוש ואבוד שמתפרנס מהשכרת מרפסת דירתו בקומה ה-12 לאלו החפצים לסיים את חייהם כאן ועכשיו. הסיפור קטן, הסרט קטן, אך איכותו גבוהה. הוא משובץ הומור בעיקר בתחילתו עד שהקהל צוחק בקול רם, אלא שהבדיחות המתוחכמות נועדו בעיקר כדי לעדן ולהחליש את עוצמת היאוש והחידלון שנושבים מהסרט.
רעיון מרכזי של דיין הוא כי בדידות היא אחת המחלות המסוכנות ביותר, ורעיון זה זכה לאישוש במחקרים עדכניים. נשמע כה נכון עד כי קשה להתמודד עימו. ברם אצל הכותב התגבשה לפני זמן רב הגישה שיש להבחין בין להיות בודד לבין להיות לבד.
בדידות היא אורח חיים שנכפה עליך בניגוד לרצונך ואכן היא בגדר "איום קיומי". לעומת זאת לחיות לבד היא צורת חיים על פי בחירה, מרצונך החופשי; רוב בני האדם זקוקים מדי פעם לחיות לבד, מידת הזמן שהם זקוקים לה שונה מאחד לשני, וישנם גם כאלו הזקוקים לתקופות ארוכות. כנראה שאסי דיין אכן סובל מבדידות כפויה וניסה ליטול את נפשו במו ידיו יותר מפעם אחת; אבל אסור לעשות הכללה כה גורפת כפי שעשה בסרטו.
השחקנים כולם, החל מאסי דיין שמשחק בתפקיד הראשי, נותנים הופעה מעולה; הם זורקים לנו הצופים שפע רמזים לסרטים אחרים ויוצרים אחרים. אילו היה רגע מת בסרט יכול היה הצופה לפענח את הרמזים, אולם הסרט האיטי לכאורה אינו מותיר רגעים פנויים או ירידת מתח ועניין.
ושתי השוואות: הסרט מזכיר את מחזותיו של חנוך לוין, ומי שאוהב אותם (אינני נמנה על אלו) יאהב גם את הסרט הזה. לטעמי האישי, הסרט עולה בהומור וביאוש על לוין, ואסי דיין מציג אותם בדרך יותר נגישה לקהל הצופים.
והשוואה שניה היא לסרט "הערת שולים". יש דמיון מסוים בין הסרטים; אנשים קטנים, לבוש מרופט; אבל הסרט של אסי עולה בשתי דרגות בתחכום, בפילוסופיה המוסתרת, בהומור ובחידלון. המניעה היחידה לזכייתו באוסקר של השנה הבאה היא העישון האינטנסיבי של ד"ר פומרנץ-אסי. אתם הרי יודעים שהעישון כמעט אסור בסרטים אמריקאים (אם כי ב"הארטיסט", מועמד לסרט הטוב ביותר [שלא בצדק] מעשנים אפילו יותר).
אתם עדיין שואלים "ללכת לראות או לא ללכת?" אל תהססו, סרט איכות שכדאי לראות, שמעורר מחשבה; יצירת אמנות קטנה ודחוסה.
סרטו האחרון של אסי דיים - ד"ר פומרנץ - הרשים אותי וכתבתי עליו ביקורת לפני שנתיים. לזכרו מעלה את הביקורת בלי לשנות ולו מילה אחת:
תרבות 34: הסרט 'ד"ר פומרנץ
"ד"ר פומרנץ" סרטו של אסי דיין מספר על פסיכולוג נטוש ואבוד שמתפרנס מהשכרת מרפסת דירתו בקומה ה-12 לאלו החפצים לסיים את חייהם כאן ועכשיו. הסיפור קטן, הסרט קטן, אך איכותו גבוהה. הוא משובץ הומור בעיקר בתחילתו עד שהקהל צוחק בקול רם, אלא שהבדיחות המתוחכמות נועדו בעיקר כדי לעדן ולהחליש את עוצמת היאוש והחידלון שנושבים מהסרט.
רעיון מרכזי של דיין הוא כי בדידות היא אחת המחלות המסוכנות ביותר, ורעיון זה זכה לאישוש במחקרים עדכניים. נשמע כה נכון עד כי קשה להתמודד עימו. ברם אצל הכותב התגבשה לפני זמן רב הגישה שיש להבחין בין להיות בודד לבין להיות לבד.
בדידות היא אורח חיים שנכפה עליך בניגוד לרצונך ואכן היא בגדר "איום קיומי". לעומת זאת לחיות לבד היא צורת חיים על פי בחירה, מרצונך החופשי; רוב בני האדם זקוקים מדי פעם לחיות לבד, מידת הזמן שהם זקוקים לה שונה מאחד לשני, וישנם גם כאלו הזקוקים לתקופות ארוכות. כנראה שאסי דיין אכן סובל מבדידות כפויה וניסה ליטול את נפשו במו ידיו יותר מפעם אחת; אבל אסור לעשות הכללה כה גורפת כפי שעשה בסרטו.
השחקנים כולם, החל מאסי דיין שמשחק בתפקיד הראשי, נותנים הופעה מעולה; הם זורקים לנו הצופים שפע רמזים לסרטים אחרים ויוצרים אחרים. אילו היה רגע מת בסרט יכול היה הצופה לפענח את הרמזים, אולם הסרט האיטי לכאורה אינו מותיר רגעים פנויים או ירידת מתח ועניין.
ושתי השוואות: הסרט מזכיר את מחזותיו של חנוך לוין, ומי שאוהב אותם (אינני נמנה על אלו) יאהב גם את הסרט הזה. לטעמי האישי, הסרט עולה בהומור וביאוש על לוין, ואסי דיין מציג אותם בדרך יותר נגישה לקהל הצופים.
והשוואה שניה היא לסרט "הערת שולים". יש דמיון מסוים בין הסרטים; אנשים קטנים, לבוש מרופט; אבל הסרט של אסי עולה בשתי דרגות בתחכום, בפילוסופיה המוסתרת, בהומור ובחידלון. המניעה היחידה לזכייתו באוסקר של השנה הבאה היא העישון האינטנסיבי של ד"ר פומרנץ-אסי. אתם הרי יודעים שהעישון כמעט אסור בסרטים אמריקאים (אם כי ב"הארטיסט", מועמד לסרט הטוב ביותר [שלא בצדק] מעשנים אפילו יותר).
אתם עדיין שואלים "ללכת לראות או לא ללכת?" אל תהססו, סרט איכות שכדאי לראות, שמעורר מחשבה; יצירת אמנות קטנה ודחוסה.
יום ראשון, 4 במאי 2014
אירית להביע משאלה
מילים יוסי ארדיטי
מוקדש לך אירית
כאשר
תראי את היום שוקע,
הרימי ראש אל הכוכבים,
הביעי משאלה
להיות אך ורק את.
כי זה הדבר היפה ביותר!
מוקדש לך אירית
כאשר
תראי את היום שוקע,
הרימי ראש אל הכוכבים,
הביעי משאלה
להיות אך ורק את.
כי זה הדבר היפה ביותר!
ספרייה של ג'גה
מילים יוסי ארדיטי
לפעמים אני לא בטוח בשביל מי,
כנראה לעצמי, קודם.
הייתי אוסף הכל
ונוצר בזיכרון,
וכך הולך ואוסף את חיי
בספרייה של ג'גה.
יצירות!
וכותב לא למכירה.
לפעמים אני לא בטוח בשביל מי,
כנראה לעצמי, קודם.
הייתי אוסף הכל
ונוצר בזיכרון,
וכך הולך ואוסף את חיי
בספרייה של ג'גה.
יצירות!
וכותב לא למכירה.
יום שבת, 3 במאי 2014
יום הזיכרון לחללי צהל החיים שמושכים אש
מילים יוסי ארדיטי
באם יבוא יום
והוא לא ורוד.
תחת תכלת שמים
אחכה לסיבוב הכדור,
והוא לא ישנה דבר.
כי בכל מקום אתה למעלה
זה רק החיים, שמושכים אש.
באם יבוא יום
והוא לא ורוד.
תחת תכלת שמים
אחכה לסיבוב הכדור,
והוא לא ישנה דבר.
כי בכל מקום אתה למעלה
זה רק החיים, שמושכים אש.
יום הזיכרון לחללי צה"ל
מילים יוסי ארדיטי
יום הזיכרון לחללי צה"ל
יהי זכרם ברוך.
מחר אהיה במקום אחר,
ידברו עליך ועל עוד רבים,
אתה תקשיב, יקשיבו גם אחרים
מי שלמעלה למעלה, ומי שכאן איתי
ידעו שכלום עוד לא נגמר.
יום הזיכרון לחללי צה"ל
יהי זכרם ברוך.
מחר אהיה במקום אחר,
ידברו עליך ועל עוד רבים,
אתה תקשיב, יקשיבו גם אחרים
מי שלמעלה למעלה, ומי שכאן איתי
ידעו שכלום עוד לא נגמר.
לבטח תשכון
מילים יוסי ארדיטי
ואם תלך צעדי צעדים
ויהיו אלפי מחשבות ככוכבים
תגיע רחוק,
ואפילו מאוד.
כי מי שיאיר את דרכיך
יהיו צעדיך, ואתה לבטח תשכון!
ואם תלך צעדי צעדים
ויהיו אלפי מחשבות ככוכבים
תגיע רחוק,
ואפילו מאוד.
כי מי שיאיר את דרכיך
יהיו צעדיך, ואתה לבטח תשכון!
יום חמישי, 1 במאי 2014
סמואל בקט
סמואל בקט
האם למדנו להיות בני אדם?
באמת.
סמואל בקט היה חייב לסכן את עצמו במלחמה בנאצים. הוא יכל להימלט מצרפת לאנגליה. לכתוב שם על המלחמה בריחוק ספרותי ואינטלקטואלי. יתכן כי היה זוכה גם לאותה תהילה כבושה שזכה בה אחר כך.
אבל הנה כל העובדות האחרות: בתור לוחם מחתרת בקט, המחזאי, מזכירו של ג'ימס ג'ויס, שכב על גדרות תיל בשביל שיוכלו להניח מוקשים. הוא בעצמו הניח מוקשים. הוא כמעט ונהרג. שלוש פעמים כמעט ונתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. כאשר היה מחזאי מפורסם מאוד ואפילו לאחר שזכה בפרס נובל, נהג בקט להתנדב בין פעמיים לשלוש בשבוע בשעות הלילה בבית חולים.
כאשר צלצל הטלפון בביתו לבשר לו על זכייתו בנובל. השיבה אשתו לטלפון כך"אוי ואבוי".
ביצירות הספרותיות שלו. מחזות ורומנים קשים מאוד ומורכבים מאוד: בקט אינו לועג לאדם או פוגע בו. הוא מנסה לזעזע אותו. ומקווה כמו חלקנו שהזעזוע הזה יעורר אותו סוף סוף להפוך לטוב יותר. מזוכך יותר. אמיתי יותר.
זאת לא פסימיות. זאת אופטימיות.
הבה ננסה ללכת לאורה ולרוחבה.
למרות האכזבה שלנו מהגזע שאנו משייכים עצמנו אליו.
באמת.
סמואל בקט היה חייב לסכן את עצמו במלחמה בנאצים. הוא יכל להימלט מצרפת לאנגליה. לכתוב שם על המלחמה בריחוק ספרותי ואינטלקטואלי. יתכן כי היה זוכה גם לאותה תהילה כבושה שזכה בה אחר כך.
אבל הנה כל העובדות האחרות: בתור לוחם מחתרת בקט, המחזאי, מזכירו של ג'ימס ג'ויס, שכב על גדרות תיל בשביל שיוכלו להניח מוקשים. הוא בעצמו הניח מוקשים. הוא כמעט ונהרג. שלוש פעמים כמעט ונתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. כאשר היה מחזאי מפורסם מאוד ואפילו לאחר שזכה בפרס נובל, נהג בקט להתנדב בין פעמיים לשלוש בשבוע בשעות הלילה בבית חולים.
כאשר צלצל הטלפון בביתו לבשר לו על זכייתו בנובל. השיבה אשתו לטלפון כך"אוי ואבוי".
ביצירות הספרותיות שלו. מחזות ורומנים קשים מאוד ומורכבים מאוד: בקט אינו לועג לאדם או פוגע בו. הוא מנסה לזעזע אותו. ומקווה כמו חלקנו שהזעזוע הזה יעורר אותו סוף סוף להפוך לטוב יותר. מזוכך יותר. אמיתי יותר.
זאת לא פסימיות. זאת אופטימיות.
הבה ננסה ללכת לאורה ולרוחבה.
למרות האכזבה שלנו מהגזע שאנו משייכים עצמנו אליו.
הבטחה ניצחת
מילים יוסי ארדיטי
רָאִיתִי בְּעֵינַיִךְ
חֹרִים שֶׁל נְשָׁמָה רוֹשֶׁפֶת
נוֹגְעוֹת בִּקְצֵה הַיְּקוּם
מַבִּיטוֹת אֶל הֶעָתִיד
כְּעָבָר לִהְיוֹת
מֵעֵין הַבְטָחָה נִצַּחַת!
רָאִיתִי בְּעֵינַיִךְ
חֹרִים שֶׁל נְשָׁמָה רוֹשֶׁפֶת
נוֹגְעוֹת בִּקְצֵה הַיְּקוּם
מַבִּיטוֹת אֶל הֶעָתִיד
כְּעָבָר לִהְיוֹת
מֵעֵין הַבְטָחָה נִצַּחַת!
הירשם ל-
רשומות (Atom)