יום שלישי, 31 בינואר 2012
יום שני, 30 בינואר 2012
דברים שהולכים לאיבוד
מילים יוסי ארדיטי
דְּבָרִים שֶׁהוֹלְכִים לָאִבּוּד,
לֹא אוֹבְדִים בֶּאֱמֶת,
הֵם נִמְצָאִים בְּמָקוֹם לֹא יָדוּעַ,
וּמִתְגַּלִּים בְּבוֹא זְמַנָּם,
לָאֲנָשִׁים שֶׁזְּקוּקִים לָהֶם!
דְּבָרִים שֶׁהוֹלְכִים לָאִבּוּד,
לֹא אוֹבְדִים בֶּאֱמֶת,
הֵם נִמְצָאִים בְּמָקוֹם לֹא יָדוּעַ,
וּמִתְגַּלִּים בְּבוֹא זְמַנָּם,
לָאֲנָשִׁים שֶׁזְּקוּקִים לָהֶם!
יום ראשון, 29 בינואר 2012
יום שבת, 28 בינואר 2012
רכבת שנעצרת
מילים יוסי ארדיטי
רַכֶּבֶת שֶׁנֶּעֱצֶרֶת,
אֵינָהּ מְעִידָה עַל סוֹף,
כִּי דַּרְכָּן שֶׁל רַכָּבוֹת,
לְשַׁקְשֵׁק וְלָנוּעַ בַּמֶּרְחָבִים,
וְלִפְעָמִים הַזְּמַנִּים לֹא אֱנוֹשִׁיִּים!
רַכֶּבֶת שֶׁנֶּעֱצֶרֶת,
אֵינָהּ מְעִידָה עַל סוֹף,
כִּי דַּרְכָּן שֶׁל רַכָּבוֹת,
לְשַׁקְשֵׁק וְלָנוּעַ בַּמֶּרְחָבִים,
וְלִפְעָמִים הַזְּמַנִּים לֹא אֱנוֹשִׁיִּים!
שָׁקוּף עַד-כְּדֵי נְגִיעָה עִם הַכְּלוּם.
מילים יוסי ארדיטי
לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ מְשֻׁבָּשׁ,
כָּל-כָּךְ מְשֻׁמָּשׁ מָהְוּהַּ וְדָהוּי,
עַד כִּי אִבַּדְתִּי צֶבַע.
שָׁקוּף עַד-כְּדֵי נְגִיעָה עִם הַכְּלוּם.
לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ מְשֻׁבָּשׁ,
כָּל-כָּךְ מְשֻׁמָּשׁ מָהְוּהַּ וְדָהוּי,
עַד כִּי אִבַּדְתִּי צֶבַע.
שָׁקוּף עַד-כְּדֵי נְגִיעָה עִם הַכְּלוּם.
הולכת אל הלא נודע
מילים יוסי ארדיטי
הוֹלֶכֶת אֶל הַלֹּא נוֹדַע,
רַק גּוּפָה עָלֶיהָ, וְנִשְׁמָתָהּ חֲשׂוּפָה,
הַלֹּא נוֹדַע מְקַבֵּל אייז אִיז,
כִּי לוֹ הִיא, הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה!
הוֹלֶכֶת אֶל הַלֹּא נוֹדַע,
רַק גּוּפָה עָלֶיהָ, וְנִשְׁמָתָהּ חֲשׂוּפָה,
הַלֹּא נוֹדַע מְקַבֵּל אייז אִיז,
כִּי לוֹ הִיא, הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה!
חשבתי עליה, וזה חלום שנגוז!
מילים יוסי ארדיטי
חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ.
זֶה חֲלוֹם שֶׁנָּגוֹז!
אַתְּ חֵלֶק מֵהֲוָיָתִי, מִקִּיּוּמִי.
אַתְּ הַמָּאוֹר שֶׁמֵּקִים אוֹתִי, כָּל בֹּקֶר לְשַׁחַר חָדָשׁ.
אַתְּ, צֵאת הַכּוֹכָבִים, בְּהִתְחַדֵּשׁ כָּל לַיְלָה.
אַתְּ, הָרוּחַ הַחַיָּה, אֶת חַיַּי.
אַתְּ, הָאֵשׁ שֶׁמְּלַבָּה אֶת יְצָרַי,
כָּל לְגִימָה מִמֵּךְ, רַגְלַי מְהַלְּכוֹת בִּשְׁבִילִי הַחַיִּים.
רָאשִׁי סְחַרְחַר עָלַי וּבְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים.
אֲנִי צוֹבֵט בַּבָּשָׂר כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר, אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם זֶה חֲלוֹם!
חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ.
זֶה חֲלוֹם שֶׁנָּגוֹז!
אַתְּ חֵלֶק מֵהֲוָיָתִי, מִקִּיּוּמִי.
אַתְּ הַמָּאוֹר שֶׁמֵּקִים אוֹתִי, כָּל בֹּקֶר לְשַׁחַר חָדָשׁ.
אַתְּ, צֵאת הַכּוֹכָבִים, בְּהִתְחַדֵּשׁ כָּל לַיְלָה.
אַתְּ, הָרוּחַ הַחַיָּה, אֶת חַיַּי.
אַתְּ, הָאֵשׁ שֶׁמְּלַבָּה אֶת יְצָרַי,
כָּל לְגִימָה מִמֵּךְ, רַגְלַי מְהַלְּכוֹת בִּשְׁבִילִי הַחַיִּים.
רָאשִׁי סְחַרְחַר עָלַי וּבְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים.
אֲנִי צוֹבֵט בַּבָּשָׂר כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר, אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם זֶה חֲלוֹם!
יום רביעי, 25 בינואר 2012
הלכתי רחוק
מילים יוסי ארדיטי
הלכתי רחוק!
הייתי רוצה להפוך בשבילך עולמות,
אך במקום זה אקטוף כלניות,
קוטף וגודע, בהנף יד,
עלי כותרת אדומים ובוכים,
אך מה לה לאהבה וחריצת דין, ליופי שנקטף,
ואני קוטף עלי כותרת של פרח, של רגש, ושל אהבה.
ואת חשבת שאין השעה כשרה לאהבה!
הלכתי רחוק!
הייתי רוצה להפוך בשבילך עולמות,
אך במקום זה אקטוף כלניות,
קוטף וגודע, בהנף יד,
עלי כותרת אדומים ובוכים,
אך מה לה לאהבה וחריצת דין, ליופי שנקטף,
ואני קוטף עלי כותרת של פרח, של רגש, ושל אהבה.
ואת חשבת שאין השעה כשרה לאהבה!
שמים - ויסלבה שימבורסקה
שמים - ויסלבה שימבורסקה
מזה היה צריך להתחיל; שמיים.
חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות.
פתח ומאום מלבד זאת,
אך פתוח לרווחה.
אינני חייבת לחכות ללילה בהיר,
או להרים את ראשי,
כדי להתבונן בשמיים.
יש לי שמיים מאחורי גבי, בהישג יד ועל העפעפיים.
השמיים מתהדקים סביבי
מרימים מלמטה.
אפילו ההרים הכי גבוהים
אינם קרובים לשמיים יותר
מן העמקים הכי עמוקים.
אין הם נוכחים בשום מקום יותר
מאשר במקום אחר.
השמיים מכבידים על ענן באותו חוסר רחמים
שבו הם מכבידים על קבר.
החפרפרת חשה התרוממות רוח שמיימית
בדיוק כמו הינשוף המרפרף בכנפיו.
דבר, הנופל לתהום,
נופל משמיים לשמיים.
גרגריים, נוזליים, סלעיים,
בוערים ומעופפים
משטחי השמיים, פרורי השמיים,
נשיפות השמיים וערמותיהם.
השמיים נוכחים בכל
אפילו במחשכים שמתחת לעור.
אני אוכלת שמיים, מפרישה שמיים.
אני מלכודת בתוך מלכודת,
דייר שדרים בו,
חיבוק שמחבקים אותו,
שאלה בתוך תשובה על שאלה.
החלוקה לארץ ושמיים
איננה הדרך הנכונה לחשוב
על השלמות הזאת.
היא רק מאפשרת לעבור את החיים
בכתובת מדוייקת,
שקל יותר לאתרה,
אם תחפשו אותי.
פרטיי המזהים הם
התלהבות ויאוש.
מזה היה צריך להתחיל; שמיים.
חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות.
פתח ומאום מלבד זאת,
אך פתוח לרווחה.
אינני חייבת לחכות ללילה בהיר,
או להרים את ראשי,
כדי להתבונן בשמיים.
יש לי שמיים מאחורי גבי, בהישג יד ועל העפעפיים.
השמיים מתהדקים סביבי
מרימים מלמטה.
אפילו ההרים הכי גבוהים
אינם קרובים לשמיים יותר
מן העמקים הכי עמוקים.
אין הם נוכחים בשום מקום יותר
מאשר במקום אחר.
השמיים מכבידים על ענן באותו חוסר רחמים
שבו הם מכבידים על קבר.
החפרפרת חשה התרוממות רוח שמיימית
בדיוק כמו הינשוף המרפרף בכנפיו.
דבר, הנופל לתהום,
נופל משמיים לשמיים.
גרגריים, נוזליים, סלעיים,
בוערים ומעופפים
משטחי השמיים, פרורי השמיים,
נשיפות השמיים וערמותיהם.
השמיים נוכחים בכל
אפילו במחשכים שמתחת לעור.
אני אוכלת שמיים, מפרישה שמיים.
אני מלכודת בתוך מלכודת,
דייר שדרים בו,
חיבוק שמחבקים אותו,
שאלה בתוך תשובה על שאלה.
החלוקה לארץ ושמיים
איננה הדרך הנכונה לחשוב
על השלמות הזאת.
היא רק מאפשרת לעבור את החיים
בכתובת מדוייקת,
שקל יותר לאתרה,
אם תחפשו אותי.
פרטיי המזהים הם
התלהבות ויאוש.
יום שלישי, 24 בינואר 2012
כתמי אור / דליה רביקוביץ'
כתמי אור / דליה רביקוביץ'
ובחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור
ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור
והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך.
והם ניגרים כבשמים ורכה ושלווה תנועתם
ובחומר הזה האפל הם נקווים למבוע קטן
ויש בהם חן וחמדה שגואים ועוברים על גדותם.
ובחומר הזה האפל ניבעה מכרה של זהב
והחומר הזה האפל מגלה את מעמקיו
ויש אהבה ענוגה בין האופל לבין הזהב.
והם חבוקים ושלווים ואין בהם קול ומשב
והאור מנטף ונושק את החומר הזה בשפתיו
והאופל הופך את גופו כבאר לכתמי הזהב.
בחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור
ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור
והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך.
מתוך: "אהבת תפוח הזהב" / דליה רביקוביץ'
ערפל
מילים יוסי ארדיטי
עֲרָפֶל,
הוּא חֹסֶר פִּיגְמֶנְטַצְיָה, וְגַם מְדַכֵּא.
צָרִיךְ לְהוֹסִיף לוֹ צֶבַע,
מַעְיָן פוֹטוֹסִינְתֶּזָה, לְחִזּוּק הַכְלוֹרוֹפִיל.
אוֹ פָּשׁוּט לְהָצִיף אוֹתוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּעֲלַת אֹפֶק יָרֹק וְחָמִים,
כַּמּוּבָן לְמַעַן הַקִּדְמָה.
כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת בָּעַרְפִלִּים, וְיָמִים אֲפֹרִים.
עֲרָפֶל,
הוּא חֹסֶר פִּיגְמֶנְטַצְיָה, וְגַם מְדַכֵּא.
צָרִיךְ לְהוֹסִיף לוֹ צֶבַע,
מַעְיָן פוֹטוֹסִינְתֶּזָה, לְחִזּוּק הַכְלוֹרוֹפִיל.
אוֹ פָּשׁוּט לְהָצִיף אוֹתוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּעֲלַת אֹפֶק יָרֹק וְחָמִים,
כַּמּוּבָן לְמַעַן הַקִּדְמָה.
כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת בָּעַרְפִלִּים, וְיָמִים אֲפֹרִים.
המוח פרשן תחושות
מילים יוסי ארדיטי
הַמּוֹחַ פַּרְשַׁן תְּחוּשׁוֹת,
וְלִפְעָמִים הוּא כַּזְבָן אֲמִתִּי.
זֶה לֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה עַצְמָאִית,
אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֻׁתָּפִים לַפֶּשַׁע.
אוֹמְרִים טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מִמַּשְׁמַע אָזְנַיִם,
וּתְמוּנָה אַחַת שָׁוָה.
וּבְכָל זֹאת יֵשׁ כָּאוֹס, מֵרֹב מִשְׁתַּנִּים.
וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ אֶת תְּחוּשׁוֹת הַלֵּב, מֵעֵין מַשְׁלִים ,
וְלֹא תָּמִיד, זֶה מִשְׁתַּלֵּם.
הַמּוֹחַ פַּרְשַׁן תְּחוּשׁוֹת,
וְלִפְעָמִים הוּא כַּזְבָן אֲמִתִּי.
זֶה לֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה עַצְמָאִית,
אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֻׁתָּפִים לַפֶּשַׁע.
אוֹמְרִים טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מִמַּשְׁמַע אָזְנַיִם,
וּתְמוּנָה אַחַת שָׁוָה.
וּבְכָל זֹאת יֵשׁ כָּאוֹס, מֵרֹב מִשְׁתַּנִּים.
וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ אֶת תְּחוּשׁוֹת הַלֵּב, מֵעֵין מַשְׁלִים ,
וְלֹא תָּמִיד, זֶה מִשְׁתַּלֵּם.
יום שני, 23 בינואר 2012
יום ראשון, 22 בינואר 2012
יום שבת, 21 בינואר 2012
נשלח ע"י חיים אנלין
דן אלמגור כתב, פרנק פלג הלחין, רחל אטאס שרה בשנות ה-50:
לגינסבורסקי, סוחר הפרגמטיה / לחפצי אומנות, יש סמפטיה / הוא תלה לו בהול, / מודליאני גדול / אז אצלי יש מטיס באמבטיה/ שיתפוצץ!/ שיתפוצץ!/ זוהי סיסמת החוג הנוצץ...
שום דבר לא השתנה מאז, הא?
לגינסבורסקי, סוחר הפרגמטיה / לחפצי אומנות, יש סמפטיה / הוא תלה לו בהול, / מודליאני גדול / אז אצלי יש מטיס באמבטיה/ שיתפוצץ!/ שיתפוצץ!/ זוהי סיסמת החוג הנוצץ...
שום דבר לא השתנה מאז, הא?
לִפְעָמִים אַתָּה כּוֹתֵב בְּהִתְנַשְּׂאוּת, וְחוֹשֵׁב שֶׁזֶּה יָפֶה,
מילים יוסי ארדיטי
לִפְעָמִים אַתָּה כּוֹתֵב בְּהִתְנַשְּׂאוּת, וְחוֹשֵׁב שֶׁזֶּה יָפֶה,
אָז אֹמַר לְעַצְמִי ,
כִּי בְּגֹבַהּ הַדֶּשֶׁא,
אַתָּה לֹא רַק רוֹאֶה,
אֶלָּא גַּם מֵרִיחַ.
כִּי אַתֶּם קְרוֹבִים אֵלַי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי מְסֻגָּל לַחְשֹׁב !
וְאַתֶּם?
לִפְעָמִים אַתָּה כּוֹתֵב בְּהִתְנַשְּׂאוּת, וְחוֹשֵׁב שֶׁזֶּה יָפֶה,
אָז אֹמַר לְעַצְמִי ,
כִּי בְּגֹבַהּ הַדֶּשֶׁא,
אַתָּה לֹא רַק רוֹאֶה,
אֶלָּא גַּם מֵרִיחַ.
כִּי אַתֶּם קְרוֹבִים אֵלַי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי מְסֻגָּל לַחְשֹׁב !
וְאַתֶּם?
מוקדש לרות חברה יקרה ונתנייתית.
מוקדש לרות חברה יקרה ונתנייתית.
נָגַעְתְּ בִּי,
וְלֹא בְּמִלִּים ,
כִּי הֵם הַכְּלִי הַמְּעַשֵּׁן!
התגובה של רות:
הו יוס נגעת בי גם אתה.....שוב....ולו בגלל סמיכותו של העשן.
נָגַעְתְּ בִּי,
וְלֹא בְּמִלִּים ,
כִּי הֵם הַכְּלִי הַמְּעַשֵּׁן!
התגובה של רות:
הו יוס נגעת בי גם אתה.....שוב....ולו בגלל סמיכותו של העשן.
יום חמישי, 19 בינואר 2012
לפעמים! אני רוצה לשים יד
מילים יוסי ארדיטי
לִפְעָמִים!
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׂים יָד,
בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים,
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים.
וְלִפְעָמִים!
אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצֶה, סְתָם לָדַעַת.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם נְכוֹנִים,
גַּם אִם נַאֲמִין, וְגַם אִם לֹא!
לִפְעָמִים!
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׂים יָד,
בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים,
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים.
וְלִפְעָמִים!
אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצֶה, סְתָם לָדַעַת.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם נְכוֹנִים,
גַּם אִם נַאֲמִין, וְגַם אִם לֹא!
יום רביעי, 18 בינואר 2012
אימרות
כאשר הדברים מסתדרים כמו שהם, זה לא אומר שאין לנו יד בעניין.
לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה גַּם חֲצִי דָּבָר, מְדַבֵּר שֶׁאֲנִי לֹא צָרִיךְ!
דְּבָרִים מְיֻתָּרִים בִּשְׁבִילִי, הֵם אוּלַי חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר!
לִפְעָמִים חֲתוּלִים מְיַלְּלִים כִּי מְשַׁעֲמֵם לָהֶם, וְלֹא בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַה לוֹמַר !
מִי שֶׁשּׂוֹחֶה נֶגֶד הַזֶּרֶם, מַגִּיעַ אֶל הַמְּקוֹרוֹת. כָּל הָאֲחֵרִים, הוֹפְכִים לָעֵדֶר.
כָּל דָּבָר מוֹקִיעַ מִתּוֹכוֹ אֶת הַלֹּא רָאוּי לוֹ!
לקשור את הסירה לשמש, ולשוט איתה אל האור! כדי לראות את העולם מואר.
לִפְעָמִים חֲסָכִים, הֵם יַהֲלוֹמִים גְּנוּזִים, וְהַכְּמִיהָה אֲלֵיהֶם, גּוֹרֶמֶת לִרְדִיפָה נוֹסְטַלְגִּית!
Danielle Hertz כשהמוזיקה מספקת את המוזיקה אפשר לנוח ולספק את הדממה
כאשר מישהו יורה, משהו נורא, נורה!
יָמִים הַבּוֹשְׁשִׁים לָבוֹא, הֵם יָמִים שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ עֲדַיִן!
תִּקְוָה, הִיא הֲטָבָה עֲתִידִית, אֲשֶׁר מִפָּרוֹתֶיהָ ,אָנוּ נֶהֱנִים כָּל יוֹם!
לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה גַּם חֲצִי דָּבָר, מְדַבֵּר שֶׁאֲנִי לֹא צָרִיךְ!
דְּבָרִים מְיֻתָּרִים בִּשְׁבִילִי, הֵם אוּלַי חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר!
לִפְעָמִים חֲתוּלִים מְיַלְּלִים כִּי מְשַׁעֲמֵם לָהֶם, וְלֹא בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַה לוֹמַר !
מִי שֶׁשּׂוֹחֶה נֶגֶד הַזֶּרֶם, מַגִּיעַ אֶל הַמְּקוֹרוֹת. כָּל הָאֲחֵרִים, הוֹפְכִים לָעֵדֶר.
כָּל דָּבָר מוֹקִיעַ מִתּוֹכוֹ אֶת הַלֹּא רָאוּי לוֹ!
לקשור את הסירה לשמש, ולשוט איתה אל האור! כדי לראות את העולם מואר.
לִפְעָמִים חֲסָכִים, הֵם יַהֲלוֹמִים גְּנוּזִים, וְהַכְּמִיהָה אֲלֵיהֶם, גּוֹרֶמֶת לִרְדִיפָה נוֹסְטַלְגִּית!
Danielle Hertz כשהמוזיקה מספקת את המוזיקה אפשר לנוח ולספק את הדממה
כאשר מישהו יורה, משהו נורא, נורה!
יָמִים הַבּוֹשְׁשִׁים לָבוֹא, הֵם יָמִים שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ עֲדַיִן!
תִּקְוָה, הִיא הֲטָבָה עֲתִידִית, אֲשֶׁר מִפָּרוֹתֶיהָ ,אָנוּ נֶהֱנִים כָּל יוֹם!
לֹא שׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ ,
נכתב בהתייחס למה שכתבה חברתי אילנה!
לֹא שׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ ,
אַךְ בַּנּוּ מְדֻבָּר,
וּמִי מֵזִיז אוֹתָנוּ ,
מֵבִיא וְלוֹקֵחַ,
הַאִם זֶה עִנְיָן שֶׁל חֹסֶר אוֹ יוֹתֶרֶת,
וְאֵין עוֹנֶה .
יהי זכרם ברוך!
לֹא שׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ ,
אַךְ בַּנּוּ מְדֻבָּר,
וּמִי מֵזִיז אוֹתָנוּ ,
מֵבִיא וְלוֹקֵחַ,
הַאִם זֶה עִנְיָן שֶׁל חֹסֶר אוֹ יוֹתֶרֶת,
וְאֵין עוֹנֶה .
יהי זכרם ברוך!
יום שלישי, 17 בינואר 2012
ציפור מקננת
מילים יוסי ארדיטי
עַצְמוֹתַי יָבְשׁוּ,
אַךְ רוּחִי מוֹשֶׁכֶת מְקַנְּנִים,
בִּזְרוֹעוֹתַי יָבוֹאוּ, וַאֲנִי לָהֶם כְּמַחֲסֶה,
בְּיָמִים פְּתוּחִים אֵשֵׁב,
עֵינַי תָּרוֹת זְרָדִים כְּמַצָּע,
לַחֲזוֹן הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת!
אָבוֹא בִּתְפִלָּה לֶאֱלֹהֵי הַצִּפּוֹרִים,
כִּי יָפִיחַ חַיִּים בְּקִרְבִּי.
עַצְמוֹתַי יָבְשׁוּ,
אַךְ רוּחִי מוֹשֶׁכֶת מְקַנְּנִים,
בִּזְרוֹעוֹתַי יָבוֹאוּ, וַאֲנִי לָהֶם כְּמַחֲסֶה,
בְּיָמִים פְּתוּחִים אֵשֵׁב,
עֵינַי תָּרוֹת זְרָדִים כְּמַצָּע,
לַחֲזוֹן הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת!
אָבוֹא בִּתְפִלָּה לֶאֱלֹהֵי הַצִּפּוֹרִים,
כִּי יָפִיחַ חַיִּים בְּקִרְבִּי.
יום שני, 16 בינואר 2012
שֶׁמֶשׁ שֶׁכָּזוֹ!
מילים יוסי ארדיטי
שֶׁמֶשׁ שֶׁכָּזוֹ!
זוֹ שֶׁמַּחְזִיקָה אֶת יוֹמִי דּוֹלֵק,
זוֹ שֶׁמְּאִירָה אֶת חַיַּי,
קָשַׁרְתִּי אוֹתָהּ בְּחוּט דִּמְיוֹנִי,
שׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ לַחָפְשִׁי כָּל לַיְלָה,
וְהִיא חוֹזֶרֶת אֵלַי,
מְחַמֶּמֶת וְאוֹהֶבֶת כָּל יוֹם!
שֶׁמֶשׁ שֶׁכָּזוֹ!
זוֹ שֶׁמַּחְזִיקָה אֶת יוֹמִי דּוֹלֵק,
זוֹ שֶׁמְּאִירָה אֶת חַיַּי,
קָשַׁרְתִּי אוֹתָהּ בְּחוּט דִּמְיוֹנִי,
שׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ לַחָפְשִׁי כָּל לַיְלָה,
וְהִיא חוֹזֶרֶת אֵלַי,
מְחַמֶּמֶת וְאוֹהֶבֶת כָּל יוֹם!
הלכתי ברחוב הומה צבע,
מילים יוסי ארדיטי
הלכתי ברחוב הומה צבע,
ממש רועש,
צבעים עזים ונועזים,
כולם דיברו אליי,
מה לקחת איתי, איני יודע!
ואני בודד עזוב אבוד,
רוצה שחור עם גוונים מקלים,
לימים אפורים ושחונים,
כחול שמים, וצבעים אחרים,
לצבוע את דרכי, בחיי אחרים.
הלכתי ברחוב הומה צבע,
ממש רועש,
צבעים עזים ונועזים,
כולם דיברו אליי,
מה לקחת איתי, איני יודע!
ואני בודד עזוב אבוד,
רוצה שחור עם גוונים מקלים,
לימים אפורים ושחונים,
כחול שמים, וצבעים אחרים,
לצבוע את דרכי, בחיי אחרים.
הֵיכָן הָיוּ גְּדֵלִים יְלָדִים.
מילים יוסי ארדיטי
יְלָדִים הֵם שֶׁלָּנוּ.
מִקְרֶה,
שֶׁיֶּלֶד זֶה אוֹ אַחֵר אֶצְלֵנוּ,
כִּי אַחֶרֶת,
הֵיכָן הָיוּ גְּדֵלִים יְלָדִים.
יְלָדִים הֵם יְלָדִים,
וְהֵם גְּדֵלִים לִהְיוֹת מַה שֶּׁאָנוּ,
כָּךְ שֶׁאִם נִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאָה ,
נֵדַע שֶׁיֵּשׁ עוֹד הַרְבֵּה כָּמוֹנוּ,
וְכָל אֶחָד הוּא טוֹב, אִם הוּא יָטִיב,
כִּי יְלָדִים לֹא גְּדֵלִים עַל עֵצִים!
מִקְרֶה,
שֶׁיֶּלֶד זֶה אוֹ אַחֵר אֶצְלֵנוּ,
כִּי אַחֶרֶת,
הֵיכָן הָיוּ גְּדֵלִים יְלָדִים.
יְלָדִים הֵם יְלָדִים,
וְהֵם גְּדֵלִים לִהְיוֹת מַה שֶּׁאָנוּ,
כָּךְ שֶׁאִם נִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאָה ,
נֵדַע שֶׁיֵּשׁ עוֹד הַרְבֵּה כָּמוֹנוּ,
וְכָל אֶחָד הוּא טוֹב, אִם הוּא יָטִיב,
כִּי יְלָדִים לֹא גְּדֵלִים עַל עֵצִים!
מוקדש לחברי שוקי קוק, האיש אוהב הים!
מוקדש לחברי שוקי קוק, האיש אוהב הים!
הַיָּמִים קָרִים מֵעֶצֶם הֱיוֹתָם יְמֵי חֹרֶף,
הַשָּׁמַיִם קוֹדְרִים וְיִתָּכְנוּ מִמְטָרִים,
הָאָרֶץ תְּקַבֵּל אֶת שֶׁלָּהּ וְאֵלֶיהָ,
וּתְחַדֵּשׁ בְּרֵאשִׁית,
כִּי נְהָרוֹת וּנְחָלִים, נִשְׁפָּכִים אֶל הַיָּם,
הַיָּם גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם,
סוֹפֵג הַכֹּל,
וּמְקַיֵּם חַיִּים,
אָנוּ בָּאִים אֵלָיו וּמִתְפַּלְּלִים,
וְאַף תַּשְׁלִיךְ, אָנוּ מַשְׁלִיכִים.
הַיָּמִים קָרִים מֵעֶצֶם הֱיוֹתָם יְמֵי חֹרֶף,
הַשָּׁמַיִם קוֹדְרִים וְיִתָּכְנוּ מִמְטָרִים,
הָאָרֶץ תְּקַבֵּל אֶת שֶׁלָּהּ וְאֵלֶיהָ,
וּתְחַדֵּשׁ בְּרֵאשִׁית,
כִּי נְהָרוֹת וּנְחָלִים, נִשְׁפָּכִים אֶל הַיָּם,
הַיָּם גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם,
סוֹפֵג הַכֹּל,
וּמְקַיֵּם חַיִּים,
אָנוּ בָּאִים אֵלָיו וּמִתְפַּלְּלִים,
וְאַף תַּשְׁלִיךְ, אָנוּ מַשְׁלִיכִים.
יום ראשון, 15 בינואר 2012
יום שבת, 14 בינואר 2012
מוקדש לך הילה יקירה!
מילים יוסי ארדיטי
חַי אֶת הַכְּאֵב,
כִּי הוּא חֵלֶק מִמֶּנִּי,
אֵינִי עוֹזְבוֹ,
לֹא כִּי אֵינִי רוֹצֶה,
אֶלָּא כִּי הוּא לֹא עוֹזְבֵנִי,
הוּא דַּיָּר בְּתוֹכִי,
הוּא אֲנִי עַצְמִי
וּבְלֵילוֹתַי חוֹלֵם אֲנִי,
כִּי הֶחְזַרְנוּ אֶת הַשָּׁד לַבַּקְבּוּק.
חַי אֶת הַכְּאֵב,
כִּי הוּא חֵלֶק מִמֶּנִּי,
אֵינִי עוֹזְבוֹ,
לֹא כִּי אֵינִי רוֹצֶה,
אֶלָּא כִּי הוּא לֹא עוֹזְבֵנִי,
הוּא דַּיָּר בְּתוֹכִי,
הוּא אֲנִי עַצְמִי
וּבְלֵילוֹתַי חוֹלֵם אֲנִי,
כִּי הֶחְזַרְנוּ אֶת הַשָּׁד לַבַּקְבּוּק.
עולי אתיופיה
מילים יוסי ארדיטי
הוֹי יְדִידִי!
הִקַּזְתִּי דָּם, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת צִבְעוֹ,
וְעַתָּה הוּא זוֹרֵם כִּנְחָלִים בֵּינֵינוּ.
נולדתי לבן, ועתה רואה שחורות!
הוֹי יְדִידִי!
הִקַּזְתִּי דָּם, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת צִבְעוֹ,
וְעַתָּה הוּא זוֹרֵם כִּנְחָלִים בֵּינֵינוּ.
נולדתי לבן, ועתה רואה שחורות!
יום שישי, 13 בינואר 2012
Ilana Haley
- אחרי המלחמה - 2
(ביער חולדה 1949)
...לפתע נדם קולה.
נעלמו עצי האורן.
צללים, כמפצלצות אפורות,
זוחלים קרוב,
מטשטשים את פניה.
השמים, כונכיה שחורה
והוא בתוכה.
שמש החורף מדממת
את קרניה הגוססות
מאפילה את ענפי האורן
מוחקת את צהלת
הסביונים והכלניות.
פיו מלא בחול.
הוא מוחה את הזיעה ממצחו.
מישהו, אולי משהו,
לועג לו -
צוויחה פולחנית.
רסיסים שורקים.
הגיפ עולה על מוקש.
חבריו. גוויות קרועות.
בגדיו ספוגים בדמו של דן,
הוא לוחץ את כף ידו הפתוחה
על הפצע הפעור בצווארו
של דן,
בגדיו ספוגים בדמו של דן
טעם הדם בפיו
הוא נושם דם
דם על פניו
על ידיו,
בעיניו -
דן! הוא צועק,
אל תמות!
דן מת -
כמו מעולם לא היה.
הזעם הנורא מאיים לבלוע
את שפיותו.
בחילה חונקת את גרונו.
התחושה המבעיתה
מה בו, מאימת
להוציאו מדעתו.
ייסורים.
אימה.
דמות ידידו המת
צפה לנגד עיניו...
מישהו נוגע בידו -
לוחץ
הוא סובב את ראשו.
מתוך הגיהנום המשתולל בתוכו
הוא הביט
לתוך פניה המורמים,
לחייה החיוורות,
עיניה הזורחות.
אהבה - חיים?
”כן,“ אמר.
רוח ערב קלה
החלה נושבת
ראשי הברושים נעו
רינונים של דרורים
מכל עבר.
הביטו זה בזה -
מעונים.
הוא אחז בידה.
דוממים ישבו
מקשיבים לקול
מתיהם,
עינהם עוקבות אחר
שמש החורף
מדממת את קרניה
האחרונות
על צמרות
העצים.
יום חמישי, 12 בינואר 2012
פְּרִיחַת חַיֵּי צוֹמַחַת, מִכֹּחַ אָהַבְתִּי,
מילים יוסי ארדיטי
פְּרִיחַת חַיֵּי צוֹמַחַת, מִכֹּחַ אָהַבְתִּי,
כָּל יוֹם אשְקֶּנָה אַדַּשְנֶּנָּה ,
וְאוֹסִיף קֵיסָם שֶׁל טַעַם ,
לִטְבֹּל אֶת יוֹמִי!
פְּרִיחַת חַיֵּי צוֹמַחַת, מִכֹּחַ אָהַבְתִּי,
כָּל יוֹם אשְקֶּנָה אַדַּשְנֶּנָּה ,
וְאוֹסִיף קֵיסָם שֶׁל טַעַם ,
לִטְבֹּל אֶת יוֹמִי!
אַהֲבָה בְּגֹבַהּ הַשָּׁמַיִם!
מילים יוסי ארדיטי
אַהֲבָה בְּגֹבַהּ הַשָּׁמַיִם!
עִם בּוֹא הָעֲנָנִים,
הָאַהֲבָה מִתְקָרֶבֶת גַּם.
אַל תִּרְאוּ אֶת הָאַפְרוּרִיּוֹת,
אֶלָּא כֶּגַוַן , שֶׁל בְּרָכָה, הָעֲתִידָה לָבוֹא.
לְאַחַר בּוֹא הַגְּשָׁמִים,
הָאָרֶץ תַּזְרִיעַ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב לְמִינֵהוּ,
הָאָרֶץ תַּזְרִיעַ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב לְמִינֵהוּ,
הָאָבִיב יוֹדִיעַ עַל בּוֹאוֹ.
הָאֹפֶק יְשַׁנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ,
וּנְקַבֵּל שְׁחָקִים מוּאָרִים בִּנְגִיעַת יָד!
יום רביעי, 11 בינואר 2012
יום שלישי, 10 בינואר 2012
הַיּוֹם הוּא אוֹתוֹ הַיּוֹם,
מילים יוסי ארדיטי
הַיּוֹם הוּא אוֹתוֹ הַיּוֹם,
וְקִיּוּמְךָ קַיָּם בְּזִכְרוֹנִי,
זְמַן אֵיכוּת ,
שֶׁהוּא בִּלְתִּי אֶמְצָעִי!
הַיּוֹם הוּא אוֹתוֹ הַיּוֹם,
וְקִיּוּמְךָ קַיָּם בְּזִכְרוֹנִי,
זְמַן אֵיכוּת ,
שֶׁהוּא בִּלְתִּי אֶמְצָעִי!
יותר משידעתי את הדרך
מילים יוסי ארדיטי
יוֹתֵר מִשֶּׁיָּדַעְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ,
הַדֶּרֶךְ לִמְּדָה אוֹתִי, לָלֶכֶת בַּמִּשְׁעוֹלִים.
זֶה קַל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁחָשַׁבְתִּי,
כִּי רָצִיתִי לָדַעַת, כָּל גַּרְגִּיר וְרֶגֶב,
עָזוב אֵין זְמַן! וַאֲנִי, אֵינִי מַחְזִיק בּוֹ.
יוֹתֵר מִשֶּׁיָּדַעְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ,
הַדֶּרֶךְ לִמְּדָה אוֹתִי, לָלֶכֶת בַּמִּשְׁעוֹלִים.
זֶה קַל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁחָשַׁבְתִּי,
כִּי רָצִיתִי לָדַעַת, כָּל גַּרְגִּיר וְרֶגֶב,
עָזוב אֵין זְמַן! וַאֲנִי, אֵינִי מַחְזִיק בּוֹ.
ציורים יפים של בחורות
ציורים צבעוניים במיוחד
ציורים צבעוניים במיוחד
הִיא עוֹשָׂה עֲבוֹדַת יָד, הִיא מְעֻלָּה בַּזֶּה,
הִיא עוֹשָׂה עֲבוֹדַת יָד, הִיא מְעֻלָּה בַּזֶּה,
רִקְמַת חַיִּים הִיא אוֹמֶרֶת, וְזֶה נִשְׁמָע סָבִיר!
אַךְ כַּאֲשֶׁר הַמַּחַט עוֹבֶרֶת, וּמֵחֶבְרַת קְרָעִים שֶׁל יְלָדוֹת,
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּלָאכָה , לֹא תִּתַּם.
יום שני, 9 בינואר 2012
אנרי מאטיס
אַנְרי מָאטִיס (בצרפתית: Henri Matisse; 31 בדצמבר 1869 – 3 בנובמבר 1954) צייר ופסל צרפתי . ידוע בעיקר בשל השימוש הבולט שלו בצבע ונחשב לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20.
נולד כאנרי-אמיל-בנואה-מאטיס בלה קָטוֹ-קַמְבְּרֵזִי שמחוז נור-פה דה קאלה, צרפת, וגדל בבּוֹאָן-אָן-וֶרְמַנְדוּאָה. ב-1887 הגיע לפריז כדי ללמוד משפטים. לאחר שקיבל את ההסמכה שלו הוא עבד כמנהל בית משפט בלה קטו-קמברזי. מאטיס החל לצייר בעת החלמתו מהתקפה של דלקת התוספתן. לאחר שנרפא, חזר לפריז ב-1891 על מנת ללמוד אמנות ב"אקדמי ז'וליאן" והיה לתלמיד של אודילון רדון וגוסטאב מורו.
הוא הושפע מיצירותיהם של אדואר מאנה, פול סיניאק ופול סזאן, וגם מאמנות יפנית מסורתית. הוא צייר בצורה הפוביסטית, ונעשה למנהיג התנועה הזו.
יום ראשון, 8 בינואר 2012
מילים יוסי ארדיטי
כְּבֹרֶג קָטָן, הוֹלֵךְ לִי עִם הַזְּמַן,
כִּי אֵין בֵּינֵינוּ כָּל מִתְאָם,
הוּא כָּל יוֹם נוֹלַד מֵחָדָשׁ,
וַאֲנִי אַחֲרָיו נִשְׂרַךְ.
מַעֲבִיר אֲנִי עוֹד דַּף,
וְהוּא רוֹאֶה בִּי כְּהִיסְטוֹרְיָה, בֵּין שׁוּרוֹתָיו,
הִנֵּה יוֹם חָדָשׁ נוֹלָד,
וְגַם זֶה שֶׁאַחֲרָיו נֶאֱסַף,
וְאָנוּ כְּדֶשֶׁן בֵּין גַּלְגַּלָּיו
כְּבֹרֶג קָטָן, הוֹלֵךְ לִי עִם הַזְּמַן,
כִּי אֵין בֵּינֵינוּ כָּל מִתְאָם,
הוּא כָּל יוֹם נוֹלַד מֵחָדָשׁ,
וַאֲנִי אַחֲרָיו נִשְׂרַךְ.
מַעֲבִיר אֲנִי עוֹד דַּף,
וְהוּא רוֹאֶה בִּי כְּהִיסְטוֹרְיָה, בֵּין שׁוּרוֹתָיו,
הִנֵּה יוֹם חָדָשׁ נוֹלָד,
וְגַם זֶה שֶׁאַחֲרָיו נֶאֱסַף,
וְאָנוּ כְּדֶשֶׁן בֵּין גַּלְגַּלָּיו
מעבר לנראה
מילים יוסי ארדיטי
הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְנִרְאֶה ,
הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְמוּאָר,
יֵשׁ צְלִילִים בִּגְוָנִים שׁוֹנִים,
מֵעֵבֶר לְנִתְפָּס מֵעֵבֶר לַמֻּשָּׂג,
יֵשׁ את הַלֹּא מוּדָע, וְהַלֹּא יָדוּעַ,
רִגְעֵי זְרִיחָה רִגְעֵי שְׁקִיעָה,
וְלָרֹב, אֲנִי בַּתָּוֶךְ.
הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְנִרְאֶה ,
הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְמוּאָר,
יֵשׁ צְלִילִים בִּגְוָנִים שׁוֹנִים,
מֵעֵבֶר לְנִתְפָּס מֵעֵבֶר לַמֻּשָּׂג,
יֵשׁ את הַלֹּא מוּדָע, וְהַלֹּא יָדוּעַ,
רִגְעֵי זְרִיחָה רִגְעֵי שְׁקִיעָה,
וְלָרֹב, אֲנִי בַּתָּוֶךְ.
יום שבת, 7 בינואר 2012
כירייה
מילים יוסי ארדיטי
מִרְפָּסוֹת הֵן דֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר הַנִּשְׂגָּב וְהַבּוֹרֵחַ,
אַךְ גַּם קָצְרָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַתְּהוֹם,
תָּלוּי בָּאֲוִיר, וּבָאֲוִירָה.
מְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה קִצְרַת מוֹעֵד!
כַּאֲשֶׁר הָרֵיחַ בְּחִלּוּפֵי עוֹנוֹת,
מַסְגִּיר אֶת הֱיוֹתֵנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת, תְּלוּיִים!
וְהַמִּרְפֶּסֶת פִּסָּה תְּלוּיָה, מֵעֵין רִחוּף לְלֹא כְּנָפַיִם,
מַגְבִּיהַּ אֶת הָאֹפֶק בְּיוֹם צָלוּל, אוֹ בְּיוֹם אָבִיךְ!
וַאֲנִי נִמְצָא בְּמִגְדַּל שָׁלוֹם צוֹפֶה אֶל כִּירִיָּה,
יֵשׁ יוֹם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, וְאוּלַי גַּם מֵרִיחַ.
מִרְפָּסוֹת הֵן דֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר הַנִּשְׂגָּב וְהַבּוֹרֵחַ,
אַךְ גַּם קָצְרָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַתְּהוֹם,
תָּלוּי בָּאֲוִיר, וּבָאֲוִירָה.
מְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה קִצְרַת מוֹעֵד!
כַּאֲשֶׁר הָרֵיחַ בְּחִלּוּפֵי עוֹנוֹת,
מַסְגִּיר אֶת הֱיוֹתֵנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת, תְּלוּיִים!
וְהַמִּרְפֶּסֶת פִּסָּה תְּלוּיָה, מֵעֵין רִחוּף לְלֹא כְּנָפַיִם,
מַגְבִּיהַּ אֶת הָאֹפֶק בְּיוֹם צָלוּל, אוֹ בְּיוֹם אָבִיךְ!
וַאֲנִי נִמְצָא בְּמִגְדַּל שָׁלוֹם צוֹפֶה אֶל כִּירִיָּה,
יֵשׁ יוֹם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, וְאוּלַי גַּם מֵרִיחַ.
יום חמישי, 5 בינואר 2012
עיניים כחולות
מילים יוסי ארדיטי
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת,
אוֹקִייַאנוֹס שֶׁל מַעֲמַקִּים,
רְגָשׁוֹת שֶׁל חַיִּים, אַהֲבָה וְתהִייוֹת.
הַהֲכָלָה שֶׁל עֻבְדּוֹת הַחַיִּים,
לִפְעָמִים זֶה לְהִתְפַּקֵּעַ הַחוּצָה,
לִפְעָמִים זֶה לְהִשָּׁאֵב פְּנִימָה,
אַךְ הָעֵינַיִם אֵינָם אֲדִישׁוּת,
חַלּוֹן אֶל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵין בּוֹ שְׁלִיטָה.
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת,
אוֹקִייַאנוֹס שֶׁל מַעֲמַקִּים,
רְגָשׁוֹת שֶׁל חַיִּים, אַהֲבָה וְתהִייוֹת.
הַהֲכָלָה שֶׁל עֻבְדּוֹת הַחַיִּים,
לִפְעָמִים זֶה לְהִתְפַּקֵּעַ הַחוּצָה,
לִפְעָמִים זֶה לְהִשָּׁאֵב פְּנִימָה,
אַךְ הָעֵינַיִם אֵינָם אֲדִישׁוּת,
חַלּוֹן אֶל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵין בּוֹ שְׁלִיטָה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)