יום שבת, 7 בינואר 2012

כירייה

מילים יוסי ארדיטי

מִרְפָּסוֹת הֵן דֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר הַנִּשְׂגָּב וְהַבּוֹרֵחַ,
אַךְ גַּם קָצְרָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַתְּהוֹם,
תָּלוּי בָּאֲוִיר, וּבָאֲוִירָה.
מְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה קִצְרַת מוֹעֵד!
כַּאֲשֶׁר הָרֵיחַ בְּחִלּוּפֵי עוֹנוֹת,
מַסְגִּיר אֶת הֱיוֹתֵנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת, תְּלוּיִים!
וְהַמִּרְפֶּסֶת פִּסָּה תְּלוּיָה, מֵעֵין רִחוּף לְלֹא כְּנָפַיִם,
מַגְבִּיהַּ אֶת הָאֹפֶק בְּיוֹם צָלוּל, אוֹ בְּיוֹם אָבִיךְ!
וַאֲנִי נִמְצָא בְּמִגְדַּל שָׁלוֹם צוֹפֶה אֶל כִּירִיָּה,
יֵשׁ יוֹם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, וְאוּלַי גַּם מֵרִיחַ.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה