בסיפור פילגש בגבעה (שופטים פרק כא) מוצאת המסורת את האזכור העברי הקדום ביותר לחג, והוא מצוין כחג שנחוג "מימים ימימה". אמנם המקרא אינו מזכיר תאריך מפורש, אולם חז"ל (בסוף מסכת תענית) ייחסו את החג לתאריך ט"ו באב.
מעשה פילגש בגבעה מספר על אונס של פלגשתו של איש מבני שבט לוי בידי צעירים משבט בנימין (מהיישוב גבעה) שגרם למותה. בעקבות המעשה עם ישראל ביקש למסור את חבורת המתעללים כדי להעמידם לדין, ומשסרבו בני בנימין להסגיר את הנערים, נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נשבעו שלא יתנו את בנותיהם לבני שבט בנימין הנותרים. לאחר ששבט בנימין כמעט ונכחד מחוסר נשים, הצטערו ישראל שאסרו על עצמם לתת מבנותיהם לשבט בנימין וחיפשו פתרון לבעית השבועה. ואכן מצאו שאפשר שצעירי בנימין הרווקים יגיעו מיוזמתם אל כרמי שילה בזמן החג ו"יחטפו" מבין המחוללות את בת זוגתם.
וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן.
מעשה פילגש בגבעה מספר על אונס של פלגשתו של איש מבני שבט לוי בידי צעירים משבט בנימין (מהיישוב גבעה) שגרם למותה. בעקבות המעשה עם ישראל ביקש למסור את חבורת המתעללים כדי להעמידם לדין, ומשסרבו בני בנימין להסגיר את הנערים, נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נשבעו שלא יתנו את בנותיהם לבני שבט בנימין הנותרים. לאחר ששבט בנימין כמעט ונכחד מחוסר נשים, הצטערו ישראל שאסרו על עצמם לתת מבנותיהם לשבט בנימין וחיפשו פתרון לבעית השבועה. ואכן מצאו שאפשר שצעירי בנימין הרווקים יגיעו מיוזמתם אל כרמי שילה בזמן החג ו"יחטפו" מבין המחוללות את בת זוגתם.
וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה