מילים יוסי ארדיטי
אֵינִי זוֹכֵר
מָתַי הָיָה הַסְּתָו,
לָאַחֲרוֹנָה.
וּבִכְלָל!
אַךְ אֲנִי מִתְגַּלְגֵּל כְּעָלָיו,
נִדַּף, אוֹ נִגְרַף.
גַּם אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמִי, בְּדַרְכֵי הָאַחֲרוֹנָה
אַךְ אֶרְצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹתוֹ
סוֹעֵר וְנִסְעָר, חוֹלֵף וְנִמְהָר, נוֹשֵׁר וְלֹא נִשְׁאַר.
קָסוּם, בִּצְבָעָיו, כְּמוֹ תּוֹדַעְתִּי,
שֶׁאֵינָהּ נִשְׁאֶרֶת אִתִּי, בְּחִלּוּף הָעוֹנוֹת.
אֵינִי זוֹכֵר
מָתַי הָיָה הַסְּתָו,
לָאַחֲרוֹנָה.
וּבִכְלָל!
אַךְ אֲנִי מִתְגַּלְגֵּל כְּעָלָיו,
נִדַּף, אוֹ נִגְרַף.
גַּם אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמִי, בְּדַרְכֵי הָאַחֲרוֹנָה
אַךְ אֶרְצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹתוֹ
סוֹעֵר וְנִסְעָר, חוֹלֵף וְנִמְהָר, נוֹשֵׁר וְלֹא נִשְׁאַר.
קָסוּם, בִּצְבָעָיו, כְּמוֹ תּוֹדַעְתִּי,
שֶׁאֵינָהּ נִשְׁאֶרֶת אִתִּי, בְּחִלּוּף הָעוֹנוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה