אִבַּדְתִּי אֶתְכֶם הֵיכָן שָׁהוּ,
לָכֵן אֵינִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי,
מַרְגִּישׁ שֶׁהַסְּתָו הַזֶּה, מֵרִים רֹאשׁ
גַּם שֶׁזְּמַנּוֹ בְּדִיּוּק עַכְשָׁו,
מִשּׁוּם מָה אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר, כְּדֵי לְהַרְחִיק אוֹתוֹ מֵחַיַּי.
הוּא נִצְחִי עִם תְּחוּשָׁה מְמַכֶּרֶת,
הוּא שֶׁמִּי הָאֶמְצָעִי,
בְּמִגְוָן דַּל שֶׁל עוֹנוֹת,
בְּדִיּוּק שַׁלֶּכֶת!
וְאַתֶּם כְּמוֹ עֵצִים נְטוּעִים,
יָפִים בְּכָל עוֹנָה, רוֹאֶה זֹאת מֵהַמִּרְפֶּסֶת,
גַּם עָלִים עוֹלִים, לִפְעָמִים גָּבוֹהַּ,
אַךְ לֹא בָּעֲנָנִים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה