מילים יוסי ארדיטי
הָיָה מְיֻתָּם עַד כְּדֵי לֹא הִכִּיר עַצְמוֹ
יֶדַע זְרִיחוֹת ושְׁקִיעוֹת לְמַכְבִּיר.
אַךְ יוֹתֵר אָהַב אֶת הַזְּמַן בּוֹ הָיָה מְיֻשָּׁב, בִּידֵי צְעִירִים וְנוֹעָזִים,
הוּא לֹא הִרְחִיק לֶכֶת, אַךְ הֵם חָזְרוּ אֵלָיו,
מֵעֵין בָּסִיס קָבוּעַ, מָקוֹם שֶׁהָאַהֲבָה שׁוֹרָהּ בּוֹ!
אָהַבְתִּי אֶת הַמִּסְתּוֹרִין
אֶת הַסַּפְסָל,
אֶת הַצֵּל,
כֵּן לְכָל דָּבָר יֵשׁ צֵל,
וְאוּלַי גַּם נָשְׁמָה!
הָיָה מְיֻתָּם עַד כְּדֵי לֹא הִכִּיר עַצְמוֹ
יֶדַע זְרִיחוֹת ושְׁקִיעוֹת לְמַכְבִּיר.
אַךְ יוֹתֵר אָהַב אֶת הַזְּמַן בּוֹ הָיָה מְיֻשָּׁב, בִּידֵי צְעִירִים וְנוֹעָזִים,
הוּא לֹא הִרְחִיק לֶכֶת, אַךְ הֵם חָזְרוּ אֵלָיו,
מֵעֵין בָּסִיס קָבוּעַ, מָקוֹם שֶׁהָאַהֲבָה שׁוֹרָהּ בּוֹ!
אָהַבְתִּי אֶת הַמִּסְתּוֹרִין
אֶת הַסַּפְסָל,
אֶת הַצֵּל,
כֵּן לְכָל דָּבָר יֵשׁ צֵל,
וְאוּלַי גַּם נָשְׁמָה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה