מִבְנֵה הַחַיִּים

מילים יוסי ארדיטי

מִבְנֵה הַחַיִּים
הַבָּסִיס שֶׁלִּי כְּאָדָם הוּא הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר,
יָרַד שֶׁלֶג עַל הַסַּף וְכִסָּה אֶת הַיְּסוֹד,
אֵינִי רוֹאֶה אוֹתוֹ, עִם זֹאת הוּא קַיָּם.
לֹא הָלַךְ לָאִבּוּד!
קָלַף אוֹתִי כְּמוֹ בָּצָל , הַחַיִּים שׂוֹרְפִים עַד כְּדֵי רְאִיָּה ,
תַּסְכִּימוּ אִתִּי יֵשׁ בָּהֶם מְתִיקוּת, וְנוֹתְנִים טַעַם שֶׁל עוֹד
חַג שֶׁל אוֹר שָׂמֵחַ, וּמְתִיקוּת שֶׁל סֻפְגָּנִיָּה!