טיוטה

מילים יוסי ארדיטי

הוּא כּוֹתֵב יוֹמַן מַסָּע אֶל
עֹמֶק נִשְׁמָתָהּ
הֵבִיא אוֹתָהּ מָרוֹם.
שָׁט אֶל עוֹלָמָהּ,
כִּמְעַט מִתַּחַת לַת....,
כֵּן, הוּא יָדַע עוֹלָמוֹת.

הוּא יָדַע עוֹלָמוֹת
וְנַבְּכִּיהַן שֶׁל עֲלָמוֹת.
כֵּן תָּמִיד עַלְמוֹת חֵן,
שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנָן לְהִתְנַגֵּן
וְלֹא מָצְאוּ אֶת הַתָּו הַנָּכוֹן.
עַד שֶׁהוּא בָּא,
בָּא נִגֵּן פָּרַט חִלֵּל וְזִמֵּר,
עַל כָּל גִּיד, כְּלִי, וְכִנּוֹר,
אַךְ אֶת הַפְּסַנְתֵּר אָהַב מְכָל,
קְלִיד לָבָן קְלִיד שָׁחֹר,
זוֹ הָיְתָה סִימְפוֹנְיָה,
שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ.
הֵפִיק צְלִילִים,
שֶׁהָיָה בָּהֶם לְעִיר עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים,
לֹא רַק אֶת הַתַחְתוֹנַיְםְ
וּבְעִקָּר!