טיוטה

מילים יוסי ארדיטי

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ דֶּרֶךְ
בַּקְבּוּק חֵצִי מָלֵא,
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַחֵצִי הָרֵיק הִשְׁפִּיעַ,
אַךְ אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁאֵינֵךְ מִי שֶׁאַתְּ ,
רַק שֶׁאֲנִי נִמְצָא בַּצַּד הַשֵּׁנִי,
צַד פָּחוּת מוּאָר.

הַטִּפָּה הַמָּרָה,
טִפַּת דֶּמֶה
עוֹשָׂה עוֹלָמוֹת שֶׁאֵינָן מְצִיאוּת
אוֹ מְצִיאוּת עִוֶּרֶת.

הַבַּקְבּוּק הִזִּיל עַצְמוֹ לָדַעַת,
עַד כַּדֵּי טְבִיעָה פְּנִימִית,
וּמֵאָז חֶצְיוֹ שָׁקוּף!
רוֹאֶה אוֹתָךְ מֵעֵבֶר לַקַּו הָאָדֹם.