דוד אבידן - מות המשורר

ב-11 במאי 1995 מת המשורר דוד אבידן. 
השיר הבא פורסם בספרו 'ברזים ערופי שפתיים' (1954-1952) 

מוֹת המשורר

א

יוֹם יָבוֹא, דְּלוּק-מַבָּט אַךְ מוּגַף-רִיסִים,
אֶל חוֹלוֹת תֵּל-אָבִיב לִגְוֹעַ.
אָז תִּרְאִי
אֵיךְ אוֹתִי
אֶל פִּלְדַת-הַפַּסִּים
עַל כְּתֵפַיִם יִשְּׂאוּ גָּבוֹהַּ.

אֶל עֵינַיִךְ יוּנְפוּ, בִּתְרוּעַת מַכּוֹשִׁים,
הַשָּׁנִים הַפְּרוּעוֹת שֶׁלָּנוּ.
חַג יִשְׁטֹף אֶת הָעִיר. –
אַךְ לַשָּׁוְא תְּבַקְּשִׁי
בָּרְחוֹבוֹת אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ.

לָרְחוֹבוֹת הַיָּפִים הָרָקִיעַ יֻפַּל
כְּמוֹ עָבִיט שֶׁל שׁוֹפְכִין מִלְמַעְלָה.
תְּנִי מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁל פְּרִידָה בְּמַפַּל
חֲרוּזִים אֲבוּדִים בַּלַּיְלָה.

תְּנִי מַבָּט אַחֲרוֹן. עַל בְּרִיחֵי-הָרִיסִים
עוֹד שְׁנִיָּה אַחְרוֹנָה נוֹשֶׁמֶת.
אַתְּ זִכְרִי
אֵיךְ אוֹתִי
אֶל פִּלְדַת-הַפַּסִּים
עַל כְּתֵפַיִם נָשְׂאוּ בַּשֶּׁמֶשׁ.

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּהְיֶה לְבָנָה כְּמוֹ קִיר
וּקְפוּאָה וּמֻגְבֶּלֶת כָּמוֹהוּ.
וּבָךְ יַחְשְׁקוּ כָּל חַכְמֵי-הָעִיר,
שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַכֹּשֶר לִתְמֹהַּ.

אֲבָל אַתְּ תִּצְעֲדִי, יְחִידָה וְגֵאָה,
נַעֲרָה אֲבוּדַת-צָהֳרַיִם.
וְהַדֶּרֶךְ הַזֹּאת נִפְלָאָה וְגוֹאָה,
אַךְ תָּמִיד עֲצוּרָה וּקְצָרָה הִיא.

אֲבָל אַתְּ תַּעַמְסִי, אֲבוּדָה אַךְ חַיָּה,
אֶת דָּמִי כְּמוֹ זֵעָה עַל הַמֵּצַח.
לוּ רַק שַׁבְתִּי לְרֶגַע אֶחָד לִתְחִיָּה –
וְהָיִית מְנֻשֶּׁקֶת לָנֶצַח!