מתוך: 'הכד מטנסי' מאת- מאיר אגסי:
" אם אתה מקדיש ל"חדר" הזה אצל ורמיר מספיק זמן- אתה עשוי לחוות- פיזית ונפשית- את משמעות הגעגועים האלה אליו. לא מדובר בנוסטלגיה או בגעגועים המקובלים לנעורים האבודים או לילדות המוחמצת אלא למשהו אקוטי יותר , למין " דה-קונסטרוקציה" של טרום-הילד המת שאתה עכשיו, אתה מתגעגע לזיכרון התמים ביותר רגע לפני שהוא הושחת על ידי התבונה שלך. אתה מתגעגע לאור הראשון שראית, לשולחן ולכסא שהתחילו להתברר כשולחן וכסא, לקיר הלבן שחסם את הראיה אך גונן עליך..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה