צ'רלס בוקובסקי

אני עדיין מקבל מכתבים בדואר
בעיקר מגברים סדוקים
גברים בחדרים קטנים
עם עבודות במפעלים או בכלל בלי עבודה
שחיים עם זונות או בלי נשים בכלל
בלי תקווה
רק אלכוהול
ושיגעון

ורוב המכתבים שלהם
כתובים על דפים עם שורות
בעפרון לא מחודד או בדיו
בכתב קטן קטן
שנוטה הצדה
שמאלה
ולעיתים קרובות הנייר קרוע
בדרך כלל בחצי הדרך למעלה באמצע

והם אומרים שהם אוהבים
את הדברים שלי
כתבתי מאיפה שזה והם מכירים בזה
באמת
נתתי להם הזדמנות שנייה
הכרה כלשהי באיפה שהם

זה נכון
הייתי שם
גרוע מרובם
אבל אני תוהה אם הם באמת מבינים
לאן המכתבים שלהם מגיעים

ובכן
זורקים אותם לתוך תיבה
מאחורי גדר חיה שני מטר גובה
עם שביל גישה ארוך שמוביל לחניה
של שתי מכוניות
עם גן ורדים ועצי פרי וחיות
עם אישה יפהפייה ועם משכנתא חצי משולמת
אחרי שנה מכונית חדשה
קמין ושטיח ירוק חמישה סנטימטר עובי
ונער צעיר שכותב עכשיו את הדברים שלי במקומי
אני מחזיק אותו בכלוב שלושה מטר קוב עם מכונת כתיבה
אני משקה אותו ומאכיל אותו
וויסקי וזונות טריות
מצליף בו ככה טוב עם חגורה שלוש או ארבע פעמים בשבוע

אני עכשיו בן 59 והמבקרים אומרים שהדברים שלי
הולכים ונעשים
טובים
מאי פעם


צ'רלס בוקובסקי. ארה"ב. מאה 20